מקור מנחות ד׳ ב
1 וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלִין, הוֹאִיל וּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ.
2 תְּנַן: כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁירוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי: ״חוּץ מִמִּנְחַת הָעוֹמֶר״!
3 כִּי קָתָנֵי בָּאָה יָחִיד, בָּאָה צִבּוּר לָא קָתָנֵי; כִּי תָנֵי בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ, בָּאָה בִּגְלַל זֶבַח – לָא קָתָנֵי.
4 כִּי קָתָנֵי הָנָךְ שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶן זְמַן, הָא דְּקָבוּעַ לָהּ זְמַן – לָא קָתָנֵי.
5 אָמַר מָר: וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בַּאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין, הוֹאִיל וּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ.
6 תְּנַן: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִפֶּסַח וְחַטָּאת. וְאִם אִיתָא – לִיתְנֵי נָמֵי: חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, דְּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ!
7 כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם גְּזֵילוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת, דִּלְכַפָּרָה אָתוּ – לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.
8 מַאי שְׁנָא אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, דְּבָאוּ לְהַכְשִׁיר וְלֹא הִכְשִׁירוּ? הָנֵי נָמֵי בָּאוּ לְכַפָּרָה וְלֹא כִּפְּרוּ!
9 אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְכַפְּרִים וּבֵין מַכְשִׁירִין, מְכַפְּרִין אִית בְּהוּ דְּאָתוּ לְאַחַר מִיתָה, מַכְשִׁירִין לֵית בְּהוּ דְּאָתוּ לְאַחַר מִיתָה. דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה – יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ, עוֹלָתָהּ וּמֵתָה – לֹא יָבִיאוּ יוֹרְשִׁין חַטָּאתָהּ.
10 מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַכְשִׁירִין נָמֵי, מִי לֵית בְּהוּ דְּאָתוּ לְאַחַר מִיתָה? וְהָתְנַן: הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לָבֹא כּוּלָּן שְׁלָמִים.
11 מֵת וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין – יִפְּלוּ לִנְדָבָה; מְפוֹרָשִׁין: דְּמֵי חַטָּאת – יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין; דְּמֵי עוֹלָה – יָבִיא בָּהֶן עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
12 דְּמֵי שְׁלָמִים – יָבִיא בָּהֶן שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם. וְהָא עוֹלָה וּשְׁלָמִים דְּנָזִיר דְּמַכְשִׁירִים נִינְהוּ, וְקָא אָתוּ לְאַחַר מִיתָה!
13 אָמַר רַב פָּפָּא: הָכִי קָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא מָצִינוּ הֶכְשֵׁר קָבוּעַ דְּבָא לְאַחַר מִיתָה, וּדְנָזִיר הֶכְשֵׁר שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ הוּא,
פירוש נימוקי יוסף על מנחות ד׳ ב
1 על פניה. כלומר כשיעמוד הכתב תחתון לפי שנוהג בהן מנהג בזיון:
2 מין. תלמיד מעבודת כוכבים:
3 ישרף. עם האזכרות לפי שכותבין השמות לשם ע"ז שהם אדוקים בה הרבה:
4 נכרי. שאינו כומר לע"ז ואינו כל כך אדוק:
5 יגנז. דצד קדושה יש בו שכוונתו לשם בורא עולם אבל המינים שהם מכירין וכופרין:
6 ביד המינים. שאין אנו יודעים בבירור שהוא כתבו ויש לחוש שמא לקחו מסופר:
7 יגנז. דיש לחוש שמא לקחו מישראל:
8 קורין בו. דשמא מישראל לקחו שכתבו לשמה:
9 ביד הלוקח. שאם היה ביד הסופר שהוא המוכר יהיה נאמן גם להפסיד הס"ת שהרי שלו הוא עדיין שלא משכו הלוקח:
10 ומאי שנא מדרבי אמי. מה לי אזכרות מה לי גוילין:
11 טעי בדרבי ירמיה. וכיון שאינו מפסיד אלא שכר אזכרות שאינו אלא אחד ממאה משקר כדי שיפסיד חברו כל הספר שהוא מכוין להזיקו:
12 הא קא פסיד וכו'. ואם לא היה אמת לא היה אומר כיון שמפסיד כל כך:
13 מסורגל. משורטט:
14 וכורכין בשיער וטולין במטלית. כלומר אם נקרע הגויל או הקלף עושין לו מבחוץ טלאי של בגד:
15 בדבק. בלעז ויש"ק:
16 ותופרים. או תופרין אותו בגידין:
17 על הגויל. אם רוצה לכתוב על הגויל שהוא העור שלא נקלף ממנו דבר אבל הוא שלם כמו שהיה בו בעודו על הבהמה:
18 במקום שיער. צריך שיכתוב במקום שהיה בו השיער ולא על מקום הבשר:
19 ועל הקלף. שנחלק העור לשנים ורוצה לכתוב על חצי העליון שנקרא קלף והוא דק מן הדוכסוסטוס:
20 במקום נחושתן. צריך שיכתוב בתחתון שלה והוא הצד שהיה על הבהמה דהיינו מקום לבן:
21 ואם שינה פסול. דקים להו לרבנן דהכי עביד טפי ומתקיים הכתב יותר:
22 חציו גויל וכו'. משום דבעינן זה אלי ואנוהו וזה אינו נוי אבל אינו נפסל בכך מדלא קתני פסול:
23 מן המותר בפיך. דזהו בהמה טהורה:
24 סליקו להו הלכות ספר תורה
25 שתי פרשיות. דהיינו שמע והיה אם שמוע:
26 ארבע וכו'. קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע:
27 ואפי' כתב אחד מעכבן. אם נחסר מהם אפילו אות אחת נפסל הכל לפי שכולן מצוה אחת דכתיב וכתבתם שתהא כתיבה תמה:
28 פשיטא. דהא כתיב וכתבתם ואפי' אות אחת:
29 לקוצו של יו"ד. רגל של יו"ד:
30 הא נמי פשיטא. אם לא עשה ליו"ד רגל לא נעשה האות כלל:
31 שאין גויל וכו'. שמדובקת באות אחרת והיינו דקתני כתב א' מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת המדובקת לחברתה מעכבן למזוזה ותפילין:
32 ניקב תוך ה"א. שהוא החלל שבתוכו כשר שהרי עדיין ראוי לקרות בו:
33 יריכו פסול. שאין אדם יכול להכיר איזו אות היא:
34 אם נשתייר. קצת הרגל של ימין או של שמאל כשיעור יו"ד אחת קטנה ודקה מאד כשר:
35 שלשה זיינין. שלשה תגין בכל ראש וראש לשי"ן תשעה תגין לעי"ן ששה וכן בכל אלו האותיות של שעטנ"ז ג"ץ והוא הדין לצד"י כפופה ולנו"ן כפופה:
36 להלן כתיב. דכתיב ונכתב בספר וכתוב בספר:
37 שתים ושלש ואחת. כלומר שכותב בשיטה אחת שתי תיבות ובשיטה שלמטה ממנה בשיטה אחרת שלש תיבות ובשלישית בשיטה אחרת תיבה אחת:
38 כקובה. שכתוב בעליונה והיו ובשניה הדברים האלה ובשלישית אשר אנכי מצוך כי היא עשויה כקובה שרחבה מלמטה וקצרה מלמעלה:
39 וכזנב. שכותב בה שלש או ארבע תיבות בשיטה עליונה ובשניה שתים ובשלישית תיבה אחת:
40 איכא דאמרי. בתחלת שיטה כלומר לא יכתוב בשיטה אחרונה אלא שתי תיבות הללו שהם על הארץ דמסיים בשיטה הסמוכה לאחרונה כימי השמים דמשמע כן יאריכון ימיכם:
41 בסוף שיטה. שכותב כימי השמים על הארץ בשיטה אחת שצריך שיהיו שמים על הארץ דמשמע כגבוה שמים על הארץ כן יאריכו ימיכם: