נימוקי יוסף על מנחות י״ד

מקור מנחות י״ד
1 אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תְּרֵי גּוּפֵי נִינְהוּ – מִי מִיצְטָרְפִי?
2 הָא מַנִּי? רַבִּי הִיא, דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכֶּבֶשׂ לֶאֱכוֹל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה זוֹ, וְכֵן חֲבֵירוֹ לֶאֱכוֹל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה זוֹ, רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה כָּשֵׁר.
3 טַעְמָא דְּאָמַר ״חֲצִי חֲצִי״, אֲבָל אָמַר ״כְּזַיִת מִשְּׁתֵּיהֶן״ – מִצְטָרֵף.
4 וְרַבִּי, אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן – אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶן נָמֵי! אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי – הָדַר קוּשְׁיַין לְדוּכְתֵּיהּ.
5 לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, וְלָא תֵּימָא ״עַד שֶׁיְּפַגֵּל בִּשְׁתֵּיהֶן״, אֶלָּא אֵימָא ״עַד שֶׁיְּפַגֵּל בִּשְׁנֵיהֶן״, וַאֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶן.
6 וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.
7 אִי הָכִי, מַאי ״לְעוֹלָם״? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּשְׁתֵּיהֶן וּבִשְׁנֵיהֶן, וְרַבִּי יוֹסֵי הִיא, וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי מֵאִיר וּמִדְּרַבָּנַן קָאָתֵי – הַיְינוּ דְּקָאָמַר ״לְעוֹלָם״.
8 אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבָּנַן, וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי מֵאִיר, מַאי ״לְעוֹלָם״?
9 וְעוֹד, הָא אָמַר רַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: פִּיגֵּל בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ – פִּיגֵּל, בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים – לֹא פִּיגֵּל.
10 כֵּיצַד? הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וְאָמַר: ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט עַל מְנָת לְהַזּוֹת מִדָּמוֹ לְמָחָר״ – לֹא פִּיגֵּל, שֶׁמַּחְשָׁבָה בַּחוּץ בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בְּפָנִים. הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וְאָמַר: ״הֲרֵינִי מַזֶּה עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לְמָחָר וְלִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִים לְמָחָר״ – לֹא פִּיגֵּל, שֶׁמַּחְשָׁבָה בִּפְנִים בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.
11 הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ, וְאָמַר: ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט עַל מְנָת לִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִים לְמָחָר וּלְהַקְטִיר אֵימוּרִין לְמָחָר״ – פִּיגֵּל, שֶׁמַּחְשָׁבָה בַּחוּץ בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.
12 לִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִים, לְאִיפַּגּוֹלֵי מַאי? אִילֵימָא לְאִיפַּגּוֹלֵי דָּם – דָּם מִי מִיפַּגַּל? וְהָתְנַן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל: הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטוֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת נְסָכִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְהַדָּם!
13 אֶלָּא פְּשִׁיטָא לְאִפַּגּוֹלֵי בָּשָׂר, הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּלָא חַשֵּׁיב בֵּיהּ בְּבָשָׂר גּוּפֵיהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִיפַּגַּל, הָכָא דְּחַשֵּׁיב בֵּיהּ בְּזֶבַח גּוּפֵיהּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן דְּפִיגֵּל בְּיֶרֶךְ יָמִין פִּיגֵּל בְּיֶרֶךְ שְׂמֹאל?
14 וְעוֹד, הָאָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע, הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ אוֹ לְהַקְטִיר קוּמְצָהּ לְמָחָר, מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָּזוֹ שֶׁפִּיגֵּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
15 לְהַקְטִיר קוּמְצָהּ, לְאִיפַּגּוֹלֵי מַאי? אִילֵימָא לְאִיפַּגּוֹלֵי קוֹמֶץ, קוֹמֶץ מִי מִיפַּגַּל? וְהָתְנַן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל: הַקּוֹמֶץ כּוּ׳! אֶלָּא פְּשִׁיטָא לְאִיפַּגּוֹלֵי שִׁירַיִים. הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם, דְּלָא חַשֵּׁיב בְּהוּ בְּשִׁירַיִים גּוּפֵיהּ,
16 מִיפַּגְּלִי – הָכָא דְּחַשֵּׁיב בְּהוּ בִּזְבִיחָה גּוּפַהּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
17 אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – הַכָּתוּב עֲשָׂאָן גּוּף אֶחָד, וְהַכָּתוּב עֲשָׂאָן שְׁנֵי גּוּפִין; גּוּף אֶחָד – דִּמְעַכְּבִי אַהֲדָדֵי, שְׁנֵי גּוּפִין – דְּאָמַר רַחֲמָנָא: הָא לְחוֹדַהּ עֲבִידָא וְהָא לְחוֹדַהּ עֲבִידָא.
18 עָרְבִינְהוּ – מִתְעָרְבִין, דְּהַכָּתוּב עֲשָׂאָן גּוּף אֶחָד; פַּלְגִינְהוּ מִיפַּלְגִי, דְּהַכָּתוּב עֲשָׂאָן שְׁנֵי גּוּפִין.
19 בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן: פִּיגֵּל בְּלַחְמֵי תוֹדָה מַהוּ, בְּמִנְחַת מַאֲפֶה מַהוּ? תְּנָא לֵיהּ רַב תַּחְלִיפָא מִמַּעְרְבָא: וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּלַחְמֵי תוֹדָה, וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּמִנְחַת מַאֲפֶה.
20 תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה חִישֵּׁב לֶאֱכוֹל חֲצִי זַיִת, וּבִשְׁעַת זְרִיקָה חִישֵּׁב לֶאֱכוֹל חֲצִי זַיִת – פִּיגּוּל, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁחִיטָה וּזְרִיקָה מִצְטָרְפִין.
21 אִיכָּא דְּאָמְרִי: שְׁחִיטָה וּזְרִיקָה, דְּתַרְוַויְיהוּ מַתִּירִין – אִין, קַבָּלָה וְהוֹלָכָה – לָא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: הָנָךְ דִּמְרַחֲקָן, וְכׇל שֶׁכֵּן הָנֵי דִּמְקָרְבָן.
22 אִינִי? וְהָא תָּנֵי לֵוִי: אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֵין מִצְטָרְפוֹת לְפִיגּוּל, שְׁחִיטָה וּזְרִיקָה, קַבָּלָה וְהוֹלָכָה! אָמַר רָבָא, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי, הָא רַבָּנַן.
23 דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכֶּבֶשׂ לֶאֱכוֹל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה זוֹ, וְכֵן חֲבֵירוֹ לֶאֱכוֹל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה זוֹ, רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה כָּשֵׁר.
24 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי – חֲצִי מַתִּיר וַחֲצִי אֲכִילָה, כּוּלּוֹ מַתִּיר וַחֲצִי אֲכִילָה מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?
25 אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: וְאִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי כּוּלּוֹ מַתִּיר וַחֲצִי אֲכִילָה, לִגְזוֹר חֲצִי מַתִּיר וַחֲצִי אֲכִילָה אַטּוּ כּוּלּוֹ מַתִּיר וַחֲצִי אֲכִילָה, דְּהָא רַבִּי יוֹסֵי גָּזַר וְרַבָּנַן גָּזְרִי!
26 רַבִּי יוֹסֵי גָּזַר, דִּתְנַן: לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ כָּרֵת.
27 וְרַבָּנַן נָמֵי גָּזְרִי, דִּתְנַן: פִּיגֵּל בַּקּוֹמֶץ וְלֹא בַּלְּבוֹנָה, בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַּקּוֹמֶץ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר.
28 אֲמַר לֵיהּ: הָכִי הַשְׁתָּא? בִּשְׁלָמָא הָתָם, גָּזַר רַבִּי יוֹסֵי קוֹמֶץ דִּלְבוֹנָה אַטּוּ קוֹמֶץ דְּמִנְחָה.
29 רַבָּנַן גָּזְרִי קוֹמֶץ אַטּוּ קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא, וּלְבוֹנָה אַטּוּ לְבוֹנָה הַבָּאָה בְּבָזִיכִין.
30 כְּבָשִׂים נָמֵי, כֶּבֶשׂ אַטּוּ כֶּבֶשׂ חֲבֵירוֹ.
31 בָּזֵךְ, אַטּוּ בָּזֵךְ חֲבֵירוֹ.
32 אֶלָּא הָכָא, מִי אִיכָּא חֲצִי מַתִּיר וַחֲצִי אֲכִילָה בְּעָלְמָא, דְּלֵיקוּם וְלִיגְזַר?
33 הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּטַעְמָא דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם הָכִי הוּא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁאִם פִּיגֵּל בַּקּוֹמֶץ שֶׁפִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ כָּרֵת, שֶׁהַקּוֹמֶץ הוּא הַמַּתִּיר.
34 הָא לְמָה לִי לְמִיתְנָא כְּלָל? פְּשִׁיטָא, מִי אִיכָּא מַתִּיר אַחֲרִינָא? אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּטַעְמָא דְּקוֹמֶץ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא דְּדָמֵי לֵיהּ.
35 מַתְנִי׳ נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת, אוֹ אֶחָד מִן הַסְּדָרִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה, שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל.
36 גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַחְלוֹקֶת לִפְנֵי זְרִיקָה, אֲבָל לְאַחַר זְרִיקָה – דִּבְרֵי הַכֹּל הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל.
37 וְלִפְנֵי זְרִיקָה, בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר רַב פָּפָּא: בְּצִיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת קָא מִיפַּלְגִי,
פירוש נימוקי יוסף על מנחות י״ד
1 קטן היודע וכו'. למדנו שחובת חינוך הקטנים במצות הוא בכל מצוה ומצוה:
2 זוכה ומקבל פני שכינה. כתב הריטב"א ז"ל במנין חוטין וקשרים כי היא דוגמת אור לבושו של הקב"ה והמשכיל יבין עכ"ל. עוד הביא ז"ל הא דאמרינן בגמרא רבינא הוה אזיל בשבתא בשוקא הוה אזיל בתריה רב אשי חזייה דאיפסיק קרנא דגלימיה א"ל מאי דעתך דאשדייה הכא גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה א"ל והא תרגמה רב בר שבא בלאו דלא תסור א"ל הכא נמי בכרמלית דרבנן הוא ולמדנו מכאן כי מי שנפסקו חוטי ציציותיו בענין שנפסלו בכך אם הוא ברשות הרבים גמורה שיש ברחבה שש עשרה אמה ומפולשת מצד אל צד ושרגילין לעבור בה לפעמים ששים רבוא פושטו ואפי' בשוק דהוה ליה טלית שאינה מצויצת כהלכה שהיוצא בה בשבת חייב חטאת אבל כל רשויות הרבים שיש לנו עתה בתוך העיירות כרמלית הן ויש חוששים לצאת בזמן הזה בשבת בטלית זה שאין בו עיטוף גמור והוא תחת הגלימא העליון שנראית כמשוי וכמלבוש כפול וגם כי אין לחוש לזה דמלבוש גמור הוא חשוב טוב הוא לעשות באמצעיתו אחיזות כעין סרבל וכן שמעתי שהיו נוהגים באשכנז וצרפת וכך ראיתי רבים שהיו חוששין בדבר זה בשם הרב החסיד ז"ל עכ"ל:
3 אשר יחזיקו. כי העכו"ם הם ע' מלבד ישראל ועשרה מכל אומה הם ז' מאות בכנף א' דהוו בד' כנפות תרי אלפי ותמני מאה וזה מפני שיכירו בזמן ההוא כמה גדולה מצוה זו וכי היא שהגינה עלינו בגולה ומביאה אותנו לחיי העולם הבא:
4 לבנים וכו'. שמלבן את האדם להיות תמיד בטהרת הגוף והנפש שלא לתור אחרי לבו ואחרי עיניו:
5 ושמן על ראשך וכו'. שיש בה שמו של הקב"ה כדכתיב וראו כל עמי וגו' ואומר טוב שם משמן טוב:
6 שבע ביום הללתיך. והוא ד' ציצית ותפלה של יד ותפלה של ראש ומזוזה:
7 סליקו להו הלכות ציצית