נדה ח׳ ב:ט׳-י׳

מפרשים:
1 אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִישּׂוּאִין, יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵידָה — עֲדַיִין אֲנִי קוֹרֵא לָהּ ״בְּתוּלָה״, שֶׁהֲרֵי ״בְּתוּלָה״ שֶׁאָמְרוּ — בְּתוּלַת דָּמִים, וְלֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים.
2 אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת הֵן — בְּתוּלַת אָדָם, בְּתוּלַת קַרְקַע, בְּתוּלַת שִׁקְמָה. בְּתוּלַת אָדָם — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, נָפְקָא מִינַּהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, אִי נָמֵי לִכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם.