נדה ו׳ א:ב׳-י׳

מפרשים:
1 תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: הָרוֹאָה דָּם — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, וּמָה הִיא מְטַמְּאָה? מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין, וּכְלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ מְקוּלְקֶלֶת לְמִנְיָנָהּ, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְמַפְרֵעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְטַמֵּא אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה.
2 הָרוֹאָה כֶּתֶם, מְטַמְּאָה לְמַפְרֵעַ, וּמָה הִיא מְטַמְּאָה? אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין, מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, וּכְלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, וּמְקוּלְקֶלֶת לְמִנְיָנָהּ, וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה.
3 וְזֶה וָזֶה תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.
4 וְרָבָא, אִי שְׁמִיעַ לֵיהּ מַתְנִיתָא — לֵימָא מַתְנִיתָא, וְאִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מַתְנִיתָא — קַל וָחוֹמֶר מְנָא לֵיהּ?
5 לְעוֹלָם שְׁמִיעַ לֵיהּ מַתְנִיתָא, וְאִי מִמַּתְנִיתָא הֲוָה אָמֵינָא: אוֹ אָדָם אוֹ בְּגָדִים, אֲבָל אָדָם וּבְגָדִים — לָא, מִשּׁוּם הָכִי קָאָמַר קַל וָחוֹמֶר.
6 אָמַר רַב הוּנָא: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. אִי הָכִי, לִיתְנֵי גַּבֵּי מַעֲלוֹת! כִּי קָתָנֵי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ דְּרָרָא דְּטוּמְאָה, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ דְּרָרָא דְּטוּמְאָה — לָא קָתָנֵי.
7 מֵיתִיבִי: מָה הִיא מְטַמְּאָה? אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין. מַאי לָאו, בֵּין דְּקֹדֶשׁ בֵּין דִּתְרוּמָה? לָא, דְּקֹדֶשׁ.
8 תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי דַהֲוָה הֲוָה!
9 אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְתַקֵּן שִׁירַיִם שֶׁבְּפָנֶיהָ.