נדה ס״ח א:ב׳-ג׳

דְּרַשׁ רָבָא: אִשָּׁה חוֹפֶפֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְטוֹבֶלֶת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וְהָא שְׁלַח רָבִין בְּאִגַּרְתֵּיהּ ״אִשָּׁה לֹא תָּחוֹף בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְתִטְבּוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת״.

וּתְמַהּ עַל עַצְמְךָ: הֵיאַךְ חוֹפֶפֶת בַּיּוֹם וְטוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה, הָא בָּעֵינַן תֵּכֶף לַחֲפִיפָה טְבִילָה, וְלֵיכָּא!