נדה ס״ו א:י״א-י״ב

11 רש"י פתח ↗

ההיא דאתאי - שהיתה רואה דם מחמת תשמיש:

11 תורה תמימה על התורה פתח ↗

תפל עליהם אימתה. תניא, בשעה שעברו ישראל את הירדן לא היתה כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד וגו׳ עד יעבור עמך ה׳ כבפירש"י מיד נתרז מתקלקל במעיו, עכ"ל. וזה מפני שמטבע האדם להיות מעיו מתקלקלים מחמת פחד ואימה, וכמ"ש בסוטה מ"ד ב' לענין הירא ורך הלבב שחוזר ממערכי המלחמה שמע קול קרנות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר, ופירש"י מים שותתין מי רגלים, מפני היראה, עכ"ל. ותמיהני על המפרשים ביחזקאל ז' שפרשו הפסוק דשם כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים, שהוא משל לחלישת הרגלים שיהיו למים, ולמה לא פרשו כפשוטו דהכונה כל ברכים תלכנה מים, שהוא לשון מליצי על ענין מים שותתין לו על ברכיו, דהא איירי שם במהומת מלחמה ופחד שמועות רעות, אשר כן הוא בטבע, כמש"כ, וצ"ע. ובזה יתבאר מאד האגדה דמגילה ט"ו א' ותתחלחל המלכה מאד, רב אמר שפרסה נדה, ור"י אמר שהוצרכה לנקביה, ולכאורה הדרשות זרות מאד, והמפרשים טרחו הרבה לפרש אבל לפי המבואר שמפני היראה והפחד נפתחין אברי נקיבת חוץ, מתבאר מאד שבאו לפרש עד היכן מדריגת הפחד והאימה שנפלו על אסתר בשעה ששמעה את דברי מרדכי, ואמר רב שנפחדה עד שפרסה נדה, והוא ע"פ מ"ש בנדה ס"ו א' אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם ומ"ש שם ט"ו א' שחרדה מסלקת את הדמים הוא חרדה ממושכת כמבואר בסוטה כ' ב', ור"י אמר שנפתחו אברי נקיבת מי רגלים והוא ע"פ המבואר ביחזקאל ובגמרא דסוטה שהבאנו דמחמת הפחד שותתין מים על ברכיו. .סוטה ל"ו א׳

11 שערי תורת בבל על שבת פתח ↗

קי רע"ב וליתי איניש מאחורה וליבעתה.—עי' נדה עא א: ביעתותא מרפיא, ואולי המכוון ע"פ מה דאיתא עוד שם סו א: זיל בעתה וע"ש.

12 רש"י פתח ↗

ממלאה ונופצת - מתמלאה דם ומנפצתו בשעת תשמיש:

12 חידושי רמב״ן פתח ↗

הא דאמר שמואל ממלא ונופצת היא ואין לה תקנה. ק"ל א"כ עקרת בדיקה הראשונ' ששנויה בבריית' דקא אמרת דאי אפילא נתרפאת ואי לא אפילא לית לה תקנה אי הכי מכחול למה ושמה אותה שהפילה חררה בידוע שנתרפאת וזו שלא הפילה כלום ממלא ונופצת היא. אבל אם ראתה מחמת בעיתותא ולא הפיל' חררה זו היא שצריכה לבדיקה של ברייתא וכן נמי שלא ביעתוה נבדקת בכך ואינו מחוור ומרבינו הגדול ז"ל לא כתב מעשים הללו.

11 הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ לְאַבָּדָן: זִיל בַּעֲתַהּ. אֲזַל בַּעֲתַהּ, וְנָפַל מִמֶּנָּה חֲרָרַת דָּם. אָמַר רַבִּי: נִתְרַפְּאָה זֹאת.

12 הַהִיא אִתְּתָא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ לְרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף: זִיל בַּעֲתַהּ! אֲזַל בַּעֲתַהּ, וְלָא נְפַל מִמֶּנָּה מִינַּהּ וְלָא מִידֵּי. אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ מְמַלְּאָה וְנוֹפֶצֶת הִיא, וְכׇל הַמְמַלְּאָה וְנוֹפֶצֶת — אֵין לָהּ תַּקָּנָה.

11 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

א ומביאים מעשים והנהגות הוראה בעניינה של הרואה דם מחמת תשמיש, ההיא דאתאי לקמיה אשה אחת שבאה לפני רבי, שיורה לה כיצד לנהוג, שכן היא רואה דם מחמת תשמיש. אמר ליה לו רבי לאבדן: זיל, בעתה לך, הפחד לפתע אותה. אזל בעתה הלך אבדן הפחיד אותה, וכתוצאה מכך נפל ממנה חררת גודש דם. אמר רבי: בכך נתרפאה האשה הזאת, ושוב לא תראה דם מחמת תשמיש. שכן גוש דם זה הוא שגרם לה לראות דם.

11 תורה תמימה על אסתר פתח ↗

ותתחלחל המלכה. מהו ותתחלחל – אמר רב, שפרסה נדה טובגמרא איתא עוד דרשה מעין זה, ויתבאר ע"פ מ"ש בסוטה ל"ו א' דמטבע האדם שמחמת הפחד יתפתחו נקבי הגוף וכמ"ש בנדה ס"ו א' אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם, ועיין סוטה כ' ב', ודריש ותתחלחל מלשון חלולים חלולים, או דדריש ותתחלחל מלשון פחד ואימה נפרזה, ככל מלות כפולות, אדמדם, ירקרק, שפירושו תוקף האדמימות, תוקף הירקון, וה"נ תוקף הפחד, ועל דרך זה יתפרש לשון הכתוב ביחזקאל ז' בענין פחד מלחמה וכל ברכים תלכנה מים, והיינו כמש"כ, וכמ"ש בסוטה מ"ד ב' שמע קול קרנות ממלחמה ומים שותתין לו על ברכיו, ופירש"י מים שותתין מי רגלים מפני היראה, והמפרשים פירשו וכל ברכים תלכנה מים שיחלו ויחלשו הרגלים, מלשון יהיו למים, ואין האמת אלא כמש"כ, אחרי דמבואר בכ"מ שכן טבע האדם, ולמה לנו לפרש ע"ד מליצה רחוקה. .מגילה ט"ו א'

11 מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה פתח ↗

כיצד בודקת וכו'. קשה דאמאי לא הזכיר רבינו נדה דף ס"ו ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמר ליה לאבדן זיל בעתה אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם אמר רבי נתרפאת זאת ההיא דאתאי לקמיה דמר שמואל א"ל לר' דימי זיל בעתה אזל בעתה ולא נפל ממנה ולא מידי אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא וכו' אין לה תקנה. הנה דהנך אמוראי עבדו עובדא ולא מצינו חולק עליהם משמע דהכי הלכתא וכיון שכן למה לא הזכיר רבינו רפואה זו ואולי י"ל שדרכי הרפואה הנראה לו לרבינו שאין כל הנשים וההפחדות שוות וחשש להחמיר באיסור כרת. שוב מצאתי להרב ב"י שכתב שגם שאר הפוסקים השמיטוהו ונדחקו בדבר עיין עליו ולענ"ד נראה כמ"ש.

12 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ועוד מסופר: ההיא אתתא דאתאי לקמיה אשה אחת שבאה לפני מר שמואל, להורות לה כיצד תנהג מפני שהיתה רואה דם מחמת תשמיש. אמר ליה לו שמואל לרב דימי בר יוסף: זיל, בעתה לך, הפחד לפתע אותה. אזל בעתה הלך רב דימי בר יוסף הפחיד אותה, ולא נפל ממנה ולא מידי משהו. אמר שמואל: אשה זו — ממלאה מתמלאת בדם, ונופצת ומשליכה היא אותו בשעת תשמיש, וכל הממלאה ונופצת — אין לה תקנה רפואה.

12 בית יוסף פתח ↗

ומ"ש והאידנא אין מתירין אותה לאחר שראתה דם כ"כ הגמי"י בשם הרמב"ן ז"ל שבזמן הזה אין בודקין בשפופרת ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה ואם בדקה בהם היא טהורה אין מוציאין אותה עכ"ל והוא ל' הרמב"ן בהל' נדה שלו וכך הם דברי הראב"ד בספר בעלי הנפש שכתב אצל בדיקות שפופרת הבדיק' הזאת אין לנו עכשיו שאין אנו בקיאין בין ראשו לצדדים גם הרפואה שאמרו בה חכמים שמבעתין אותה אין אנו בקיאין בחררה ובין הפילה בין לא הפילה אסור לכל אדם מיהו אין מוציאין אותה מבעלה אחר בדיקה זו ורפואה זו עד שתבעל ותחזור לקלקולה עכ"ל: גרסינן בגמרא ר"פ תינוקת גבי ההוא עובדא דרבי שכתבתי בסמוך ההיא איתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל אמר ליה לרב דימי בר יוסף זיל בעתה אזל בעתה ולא נפל מינה מידי אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה ופירש"י ממלאה ונופצת. מתמלאת דם ונופצת בשעת תשמיש עכ"ל. דין מי שהוא רגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצאו בעידי האיש והאשה טיפי דמים אכתוב בסימן ק"צ בס"ד:

« נדה ס״ה ע״ב נדה ס״ו ע״ב »