1 וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת וְכוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דִּקְבַעְתֵּיהּ תְּלָתָא זִימְנֵי, דִּצְרִיכִי תְּלָתָא זִימְנֵי לְמִעְקְרֵיהּ, אֲבָל תְּרֵי זִימְנֵי — בַּחֲדָא זִימְנָא מִיעֲקַר.
2 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵין הָאִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים! מַהוּ דְּתֵימָא: חֲדָא — לְחַד, תְּרֵי — לְתַרְתֵּי, וּתְלָתָא — לִתְלָתָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
