נדה ד׳ ב:א׳-ג׳

1 שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אָדָם טָהוֹר נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלָהּ.

2 הָכָא נָמֵי נֵימָא: עוֹרֵב אֲתָא וּשְׁדָא! אָדָם דִּבְכַוָּנָה — אָמְרִינַן, עוֹרֵב דְּשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה — לָא אָמְרִינַן.

3 מִכְּדִי הַאי כִּכָּר סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא, וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקָהּ טָמֵא, מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקוֹ טָהוֹר.