נדה ל״ז ב:ג׳-ו׳

1 אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.

2 ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַלֵּילוֹת, ״דְּוֹתָהּ תִּטְמָא״ — לְרַבּוֹת אֶת הַיּוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁצְּרִיכָה שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

3 מַאי לַָאו נְקִיִּים מִלֵּידָה? לָא, מִדָּם.

4 וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״כִּימֵי נִדָּתָהּ״ — כָּךְ יְמֵי לֵידָתָהּ, מָה יְמֵי נִדָּתָהּ אֵין רְאוּיִן לְזִיבָה וְאֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶן, אַף יְמֵי לֵידָתָהּ שֶׁאֵין רְאוּיִן לְזִיבָה — אֵין סְפִירַת שִׁבְעָה עוֹלָה מֵהֶן.