1 תַּנְיָא, רַבִּי מָרִינוּס אוֹמֵר: אֵין לֵידָה סוֹתֶרֶת בְּזִיבָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ שֶׁתַּעֲלֶה? אַבָּיֵי אָמַר: אֵינָהּ סוֹתֶרֶת וְאֵינָהּ עוֹלָה. רָבָא אָמַר: אֵינָהּ סוֹתֶרֶת וְעוֹלָה.
2 אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״וְאַחַר תִּטְהָר״ — ״אַחַר״, ״אַחַר״ לְכוּלָּן, שֶׁלֹּא תְּהֵא טוּמְאָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם.
3 אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוֹלָה — הַיְינוּ דְּלָא מַפְסְקָה טוּמְאָה, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֵינָהּ עוֹלָה — אַפְסִיק לֵיהּ לֵידָה! וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: שֶׁלֹּא תְּהֵא טוּמְאַת זִיבָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם.
4 אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״מִזּוֹבָהּ״ — ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִלֵּידָתָהּ. וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: תְּנִי חֲדָא ״מִזּוֹבָהּ״ וְלֹא מִנִּגְעָהּ, וְלָא תִּתְנֵי ״וְלֹא מִלֵּידָתָהּ״.
