נדה כ״ט ב:ט׳-י׳

1 בְּעֶשְׂרִים וְחַד תְּשַׁמֵּשׁ!

2 רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: ״אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן״, שֶׁמָּא תָּבֹא לִידֵי סָפֵק. לְאוּרְתָּא תְּשַׁמֵּשׁ? כְּשֶׁרָאֲתָה בָּעֶרֶב.