נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ה

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט קצ״ה
1 דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין. ובו יא סעיפים: בקנין כיצד יתן הקונה למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי ואין נוהגין שיאמר לו הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו טור וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא אע"פ שלא החזיק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפי' אין עדים בדבר אם מודים זה לזה: הגה וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי קנין הואיל ומודים זה לזה שקנה הרא"ש כלל ס"ו סי' ח':
2 אין קונים אלא בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה ובלבד שיהא עשוי מדבר חשוב לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר טור ואין קונים בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע בהמה מקרי כלי וקונין בה אבל שאר מטלטלין שאינן כלי אין קונין בהם טור מטבע שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בהם טור סי' ר"ג ואין קונין בכליו של מקנה:
3 הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח אפי' הקנהו שלא בפני הקונה ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו נקנה המקח: הגה ולכך הורגלו לעשות הקנין בסודר של עדים אפי' בפני הקונה לפי שרוב הקנינים הן שלא בפני הקונה טור בשם הרא"ש והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה וכיוצא בזה דודאי ניחא ליה אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהן חוזרין מהרי"ו ס' ד':
4 אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחז ממנו שיעור כלי שהוא שיעור ג' אצבעות ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז בענין שיהא יכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו: הגה וי"א דאין קנין בפחות מג' המגיד פ"ה דמכירה ור"ן סוף פ"ד דנדרים וב"י בשם עיטור ונ"י פ"ק דמציעא ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו דסתם קנין ע"מ להחזיר הכלי הוא הגהות אשירי פ' הזהב ואין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו ב"י בשם עיטור ור' ירוחם והרא"ש והר"ן ספ"ד דנדרים ונ"י פ"ק דמציעא ולכן מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אינו קנין תשו' רשב"א חי"ט ותשובת רמב"ן סי' ק"א וי"א אפי' הוי כלי שאול לו אינו קנין אא"כ השאילו כדי להקנות בו מרדכי ס"פ הספינה וכן נראה לי:
5 י"א שאין הקנין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה תקנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר שלשים לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה אבל אם אמר לו קנה ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום קנה: הגה ובסתם אמרי' דהוי מעכשיו באופן המועיל דודאי בכדי לא הוי עביד פסקי מהרא"י סי' קע"ג :
6 אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר כל אחד משניהם יכול לחזור בו כ"ז שעוסקים באותו ענין ואם הפסיקו הענין אין א' מהם יכול לחזור בו:
7 בשאר דרכי הקנייה אין שום א' מהם יכול לחזור בו לאחר כדי דיבור:
8 יש מי שכתב שאם פירש בשעת קנין סודר בלא חזרה או שכתבו שטר או שקבלו דיינים לפשרה בקנין אע"פ שעוסקים באותו ענין אינם יכולים לחזור בהם אחר כדי דיבור:
9 בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות ושאלת קרקע נקנין: הגה ואפי' במקום שכסף אינו קונה בלא שטר כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ מ"מ שכירות סגי ליה בכסף לחוד ב"י וי"א שאינם נקנים בקנין סודר:
10 שכירות ומשכונא אינם נקנים במלוה: הגה משום דהויין כמכר ואין קונים במלוה אפילו בתורת כסף וע' לקמן סי' ר"ד סעיף י':
11 אין קונין בשבת קנין סודר ואם קנו אע"פ שעשו עבירה קנו:
פירוש נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ה
1 יתן הקונה נלמד מקרא דושלף איש נעלו וקיי"ל דבעינן כליו של קונה דוקא ונעלו לאו דוקא רק שיהי' כלי ומותר בהנאה דומיא דנעלו סמ"ע:
2 וכיון שמשך כ' הרא"ש כלל ס"ו ראובן שהיה לו בהמות לשחוט ומכר העורו' נשמעין בק"ס ואח"כ נטבעו הבהמו' בנהר דהפסד העורו' על שמעון דכבר נקנה לו העורות בק"ס וכמו בלוקח בשר בסי' קצ"ט ס"ג סמ"ע וכ' הט"ז דאפי' אמר לו בפי' שיתן לו העורות לאחר שחיט' אפ"ה ההפסד על שמעון:
3 ואין שום אחד היינו אחר שפסקו מלעסוק באותו הענין או שהתנה באופן המבואר בס"ח סמ"ע:
4 אלא בכלי ולכך כותבין בסוף השטר במנא דכשר למיקני ביה. במנא לאפוקי מטלטלין. דכשר לאפוקי איסור הנאה או כלי העשוי מגללי בקר. למיקני בכליו של קונה. ביה לאפוקי מטבע ואם לא כ' בשטר כן אין מוציאין ממון שטר ההוא סמ"ע:
5 ולא במטבע אף שראוי לתלותו בצואר בתו מ"מ אינו מיוחד לכך רק להוציא ע"י צורה שעליו וצורה עבידא דבטלה שאפשר שהמלך יפסלנו ולא סמכה דעתי' דהמקנה להקנות ע"י המקח ולכך אם נפסל המטבע קונין בו סמ"ע:
6 בהמה אפי' טלה כיון שעומד לגדל עליו צמר ולחלב ולוולדות דומה לכלי סמ"ע:
7 שאר מטלטלין כ' הסמ"ע דדבר הנעשה בידי אדם מיקרי כלי ובידי שמים פירי והש"ך חולק דהא אפילו בהמה מיקרי בני:
8 היינו במתנה ודאי ניחא ליה וזכין לאדם שלא בפניו ובסמ"ע כ' בשם תשובות מהרי"ו דדין זה תליא במחלוקת שהביא הט"ו בסי' קע"א סעיף י' דאיכא מאן דס"ל דאף במתנה י"ל דלא ניחא ליה משום דשונא מתנות יחי' ולהך דעה לא קנו אפילו במתנה רק שהרא"ש והטור פסקו שם דלא חיישי' לזה אא"כ ידעינן דהוה ניחא ליה בשעת קנין כי אף דידעי' דהיה ניחא ליה קודם לכן וגם עתה כששמע שמא חזר בו בנתיים ולבסוף נתרצה אבל אם הקונה שלח עדים להמקנה לקנות ליכא למיחש שמא חזר בנתיים כיון דבשליחותו אזלי וע"ב דהעיקר כהרמ"א דבמתנה מהני ק"ס שלא בפניו ואפילו במכר מהני לפעמים ק"ס כגון באופן המבואר בסי' רצ"ה סעיף כ"ג כגון שהמוכר זיכה המקח ע"י אחר ואמר לו זכה דאז הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר כיון דהברירה ביד הלוקח לחזור או שלא לחזור חשיב זכות אבל ראובן שרצה ליתן מנה במתנה לשמעון ואמר ללוי הילך מנה ויקנה שדך לשמעון כ"ז שלא אמר המוכר זכה אף שמעון המוכר יכול לחזור בו דבממון בעינן שלוחו של בעל הממון דוקא וכיון דלא אמר המוכר זכה רק קני כוונתו בתורת קנין ואין קנין לחצאין וכיון שאם ירצה הלוקח לחזור בו יצטרך המוכר להחזיר המעות להנותן גם המוכר יכול בו דאין קנין לחצאין ודוקא בלוקח בגדים לאשתו אין יכול לחזור בו מטעם דאקנויי אקניי לה קנין דרבנן הוא וכמ"ש הש"מ והא דמהני מתנה קנין סודר שלא בפני הקונה דוקא בסודר של העדים אבל בלוקחים בסודר של הקונה ונותנין להמקנה צריך שיהיה דוקא בפני הקונה דבסודר דעת מקנה בעינן:
9 שיעור ג"א ר"ל ג"א על ג"א דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה ומינה נלמד להקונה בכלים אחרים שצריך שיאחז ממנו שיעור שכשיופסק מה שאוחז בידו יהיה בו שיעור כלי לענין קבלת טומאה סמ"ע:
10 לנתק כל הכלי ל"ד כל אלא שיעור כלי דהיינו ג"א על ג"א סמ"ע ואף דיכול לנתקו לא מהני לענין שיקנה כל הכלי במציאה במבואר בסי' רס"ט ס"ה אפשר דלענין ק"ס על מנת להקנות מהני מה שיכול לנתק או אפשר דבמו"מ כיון דאיכא דעת אחרת מקנה אותו ש"ך וע"ב ישוב אחר לזה:
11 דאין קנין בפחות מג' פירוש ולא סגי במה שיכול לנתקו סמ"ע:
12 ע"מ שתקנה לי מעכשיו ומעכשיו לחוד לא סגי דמעכשיו הוא שיור קנין וכאילו אמר מעכשיו יתחיל הקנין ולא יוגמר עד אחר ל' וא"כ בק"ס בשעת גמר קנין כבר הדר סודר למריה אבל כשאומר ע"מ אין כאן שיור אלא תנאי ומן הדין בע"מ לחוד סגי דע"מ כאומר מעכשיו דמי רק שתקנו ג"כ לומר מעכשיו לפרסם הדבר שמקנה מיד סמ"ע והש"ך חולק וס"ל דמעכשיו לחוד סגי וע"ב סי' קצ"ח שכן עיקר:
13 ובסתם פי' שהקנה לו בסתם אף שהתנה לו בפירוש שלא יקחנו לביתו עד לאחר ל' מ"מ אמרי' דהוי כמעכשיו ודוקא כשתלה הקנין לאחר ל' כגון שאמר ותקנה לאחר ל' אז לא קנה:
14 בשאר דרכי הקני' הטעם דשאר קניינים דהיינו חזקה משיכה מסירה הגבהה הן בגוף המקח ומסתמא אינו עושה זה רק אחר ישוב הדעת ולכך א"י לחזור וכן בכסף כשכבר נתן כל דמי המכר או שזקף עליו במלוה המותר כבר נסתלק המוכר וכן המוכר שדה מפני רעתה שקונין בשטר נבד אנן סהדי דדעת המוכר לסלק נפשו ונותן לו לגמרי משא"כ בק"ס וכן בסימטא דלקמן סי' ר"א דלא נעשה בגוף הדבר יכול לחזור בו כ"ז שעוסקין באותו ענין סמ"ע וש"ך:
15 או שכתבו שטר. דכל שכתוב בשטר אין בו חזרה סמ"ע:
16 אחר כ"ד אבל תכ"ד כדיבור דמי ושיעור כ"ד כשיעור שיכולין לומר שלום עליך רבי:
17 שכירות סגי ליה דבשכירות סמכה דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו סמ"ע:
18 שאינם נקנין בק"ס וע"ב דוקא שאלת קרקע שאין נפחת שאין לו בה אלא הנאת דירה שאין בו ממש חבל שאלת מטלטלין שמפחית גוף החפץ בתשמיש וכן בקרקע אם שאל אותה לחפור בו בורות כעין גרגותני שמבואר בסי' שמ"א נקנה בק"ס:
19 ומשכונא היינו משכונא לאכול פירות בנכייתא שיש לו דין שכירות סמ"ע:
20 אינם נקנים במלוה משום דשכירות ליומא ממכר הוא אבל בהנאת מחילת מלוה נקנה כמו בסי' ר"ד גבי מכר סמ"ע:
21 אין קונין בשבת הטעם גזירה שמא יכתוב סמ"ע: