נחלת יעקב על מסכת סופרים ט״ז

1 בנערותו כו'. ובמתניתין דמסכת קדושין הוסיף עוד ובזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דמזה מוכח דהתורה עומדת לאדם אף בזקנותו ובמתני׳ מביא עוד ראיה דכתיב ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל:

2 כתוב בה כו׳. בירושלמי פרק כ"כ לא גרס כתוב בה אלא ה"ג שם אמר ריב"ל הדא אגדתא הכתובה אין לו חלק לעוה"ב ופי׳ בקרבן עדה הטעם דכתיב ע"פ הדברים האלה משמע דצריכין ללומדן מל פה ובשלמא הלכות לא סגי בלא"ה שיש לחוש שיתיר האסור או איפכא אבל אגדתא אסור לכותבה:

3 והדורשה מתברך. ר"ל יהא בשמתא ומצינו כמה פעמים לשון שמתא בלשון ברכה כמו ברכוהו לר"א בפרק הפועלים הזהב דף נט::

4 והשומעה כו'. השומע אגדתא מהדורש מתון הכתב אע"ג דאיהו לא קעביד מידי אין לו שכר כיון דשמיעתו ע"י עבירה:

5 והתניא ר׳ חיננא כו׳. קושיא היא דהא הקב"ה אמר למשה נמי פנים של אגדה וקשיא לריב"ל והניח בקושיא. אמנם אינו קושיא כ"כ דודאי מצוה לדרוש באגדתא רק שאינו רשאי לכותבה מדכתיב כי ע"פ הדברים האלה וא"כ לק"מ על ריב"ל:

6 רבי נחמיה כו׳. הוסיף על דברי ר׳ חיננא ומביא מקרא דכמים הפנים לפנים שפני הרב ופני התלמיד שווין ללמוד אגדה:

7 המאוששות. פי׳ חזקות וכן פי' בילקוט פ' יתרו רמז רע"א:

8 לשמוע דבר הלכה כו'. ט"ס הוא וגם חסר כאן בבא דסיפא והכי איתא בילקוט פ' יתרו כי חולת אהבה אני אמר ר׳ יצחק בראשון שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד עכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן התלאות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה עכ"ל הילקוט והכי צ"ל הכא:

9 חתוכה. ר"ל פסוקה ומפורשת אילו היה הכל מפורש בתורה ולא היה שום מחלוקת בשום דין לא היה עומדת רגלים למורה כלומר אם יהיה הדיין טועה עצמו באיזה דין לא היה מקום להשיב. אבל עתה שלא ניתנה התורה חתוכה יש רגלים למורה שיוכל לתרץ דבריו ולמצוא בכל פעם סעד וסמך לדבריו וזהו דקאמר בתר הכי שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו וכו׳ דבכל דין יש דיעות הרבה אלו מטמאין ואלו מטהרין אלו אוסרין ואלו מתירין ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

10 ותיק. פרש"י במס׳ ברכות דף ט: ותיקין בני אדם ענוים ומדקדקין במצות:

11 שלא מאותו טעם. ר"ל שכל פנים היה אומר מטעם אחר:

12 שא"כ רבו המטמאין כו'. ר"ל השתא שיש לדרוש בתורה בכל ענין לכאן ולכאן ע"כ צריכין לילך אחר הרוב רבו מטמאים טמא כו' וקרוב לזה מצאתי במדרש ילקוט על הפסוק אמרות ה׳ אמרות טהורות מביא נמי מאמר זה. ולעיל מינה איתא שם א"ר ינאי כל דבר ודבר שהקב"ה אמר למשה א"ל מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור א"ל רבש"ע א"כ מתי נעמוד על האמת של הלכה א"ל אחרי רבים להטות רבו המטהרין טהור רבו המטמאין טמא עכ"ל המדרש. ועפ"ז י"ל הא דקתני הכא א"כ רבו המטמאין קאי אדלעיל הלכה וי"ו שאמר ר׳ ינאי שהקב"ה אמר לו מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור וע"ז קשה קושית משה רבינו ע"ה מתי נעמוד על האמת ובאה התשובה שא"כ רבו המטמאין כו׳ והן הן דברי ר' ינאי כאן ובמדרש ילקוט:

13 הלכות. הלכה למשה מסיני:

14 ומשלות. במסכת סוכה גרסינן משלות כובסין ומשלות שועלים ופרש"י שיסדו הקדמונים לתת אמתלא לתוכחות ותולין אותן בכובסין ובשועלין כגון מאזני צדק אבות יאכלו בוסר:

15 ולא אצלתי כו׳. כלומר אע"פ שלמדתי הרבה מרבותי אפ"ה הם לא היו חסרים מחכמתם וחכמתי היא מעט מזעיר נגדם וכן פרש"י בסוף פ׳ ד' מיתות גבי ר"א בן הורקכוס וע"ש:

16 שיחת הרים כו'. במסכת סוכה כח. גרסינן שיחת דקלים וכתב רש"י לא ידעתי מהו:

17 מאה ושבעים וחמש פרשיות. משמע דכל דיבור ואמירה וציווין שבתורה המה רק קע"ה ובאמת כשנעמוד למנין נראים הרבה יותר מזה וגם א"ל שכוונת הגמרא לפרשות סתומות ופתוחות פשיטא שהם יותר ואי כוונת הגמרא לסדר הפרשיות שאנו קורין בכל שבת בבהכ"נ א"כ בצרי טובא. והנה ראיתי בהקדמה לספר שמע שלמה שחיבר הרב הר"ש אלגאזי דבר נאה על מאמר זו והוא כתוב נמי בירושלמי פ' כ"כ וז"ל שם בשם גאון אחד דאיתא במהרי"ל בספר יש"ש סוף ב"ק החילוק בין בני א"י לבני חו"ל בקריאת התורה שאנחנו בני חו"ל קוראים משנה לשנה את התורה כולה אכל בא"י קורין כל התורה שני פעמים בשמיטה שהתורה נקראת לשלש שנים ומחצה והא דאמרינן במסכת מגילה דבני מערבא מסקי אורייתא לתלת שנין פירושו ג' שנים ומחצה ובזוהר על פסוק אם יש חמשים צדיקים נ' פרשיות שבתורה הם כנגד נ' שבתות השנה וא"כ הפי׳ בירושלמי כך הוא קע"ה פרשיות שבתות לדידהו בני א"י דמסקי לאורייתא בג׳ שנים ומחצה וא"כ לכל שנה נ׳ פרשיות הם ק"ן לשלש שנים ולחצי שנה כ"ה הם קע"ה עכ"ל ודפח"ח. רק דעדיין הקשה דהכא קתני להדיא דיבור ואמירה כו' משמע דכוונת הגמרא על הדיברות והאמירות ולא על שבתות השנה. אכן סיומא דברייתא מסכים מאד לפי׳ הנ"ל לפי שסיים הלכך קובעין קע"ה סדרים בתורה בכל שבת ושבת עולת תמיד וזהו ממש כדברי הגאון ז"ל:

18 לקחת מתנות באדם. מביא ראיה מהקרא שבפרשיות התורה הם כנגד שנות אברהם מדכתיב לקחת מתנות באדם דקאי על התורה שניתנה למשה במתנה דבהכי מיירי כל הענין בתהלים ס"ח כ"ז היו בשביל אברהם הנקרא אדם דכתיב האדם הגדול בענקים והיינו אברהם. וזהו שמביא נמי קרא דיהושע מזה מוכח דאברהם נקרא אדם. והכי איתא להדיא בב"ר פרשה י"ד וכ"כ רש"י בספר יהושע:

19 עולת תמיד. ר"ל מהפרשיות הללו קורין כל שבת ושבת כמו שסדרו לנו הקדמונים והא דקתני עולת תמיד לישנא דקרא נקיט:

20 מאה וארבעים וכו׳. תמוה מאד דהא ק"נ מזמורים הם. ואף למאי דאיתא במסכת ברכות דף ט' דאשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא נינהו מ"מ קמ"ט הן ובקרבן עדה כתב בפשיטות שהיה מקובל להם כמו דאמרינן דאשרי ולמה רגשו גוים חדא נינהו ה"נ יש עוד איזה מזמורים שנחשבין לחד וזהו דוחק גדול. ובמסכת פסחים דף קי"ז ע"א הביאו תוס' בשם המדרש דקמ"ז מזמורים הן ולא ראיתי מי שהתעורר בזה. אמנם ראיתי לא"א מורי זצ"ל שכתב ליישב זה בספרו עיטור בכורים וז"ל על מ"ש בספר בעל הטורים קמ"ז מזמורים יש בתהלים וכתב עליו א"א מורי זצ"ל לכאורה יש לתמוה דהא ק"ן מזמורים הם ואין לומר דלא קחשיב רק מה שעשה דוד א"כ תקשה דלא יהיה קמ"ז כדאיתא בגמרא דב"ב דף י"ד ע"ב דוד כתב ספרו ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון ומלכי צדק אברהם משה הימן ידותון אסף ושלשה בני קרח עכ"ל הגמרא. אמנם לפע"ד הוא ניחא דרש"י כתב שם וז"ל ע"י עשרה זקנים כתוב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו בימיו כגון אסף והימן וידותון מן הלוים המשוררים עכ"ל. לפ"ז אפשר לומר דזהו כוונת רבינו דאלו ג׳ שהיו בימי דוד לא מייחס המזמורים לדור כי אפשר שהם בעצמן היו כותבין אבל כל שאר קמ"ז מזמורים מייחסם כולם לדוד כי הוא כתבן אף על גב דאיכא בתוכן נמי מה שאמרו שארי הזקנים אמנם לפי שלא היו בימיו ואלמלא דוד אפשר שנשתכחו לכך מייחסם כולם לדוד חוץ מן ג׳ שהיו בימיו עפ"ל אא"מ זצ"ל. וראיתי ישוב אחר לאא"מ זצ"ל בספרו תוספת בכורים אשר עדיין לא נדפס ויען כי בא בארוכה לא הבאתי:

21 ואתה קדוש כו׳. ישראל קאי על יעקב שנקרא ישראל והכי איתא להדיא במ"ר וילקוט ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל שבא:

22 מאה ונ"ג כו׳. כתכ ביפ"מ פ׳ כ"כ וז"ל קכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה דעל כל דבור ודבור של הלל היו עונין אחר המקרא הללויה ובקרבן עדה כתב לכוון המספר של קכ"ג פעמים הללויה וע׳ רמב"ם פ"ג מהל׳ מגילה וחנוכה:

23 הללויה הללו אל בקדשו כו׳. הגרסא אינו מדוקדק ובירושלמי פרק כ"כ גרסי' הכי הללויה הללו אל בקדשו לאהרן קדושו לאהרן קדוש ה׳ ופי׳ היפ"מ הללו לאל כנגד שנות קדושו דהיינו אהרן כדכתיב לאהרן קדוש ה':

24 אפי׳ כן כו'. אדלעיל קאי בהלכה יו"ד שאמר ריב"ל מימי לא הסתכלתי בס׳ אגדתא אלא חד זמן ע"ז אמר אע"פ שלא הסכלתי בה רק פעם א' עדיין אני מתפחד ונבעת בלילה מאותו עון כ"כ היפ"מ וקרבן עדה בירושלמי:

25 וקטן כו׳. ר"ל קטן שאינו מותר לפרוש על שמע כדאיתא לעיל פ׳ י"ד אין יוכל לומר קדוש:

26 כיוצא. כצ"ל ביוצר:

27 בסודר. כצ"ל כסודר ר"ל כמסדר הדברים וכ"כ בטא"ח סי׳ נ"ט בשם מסכת סופרים וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיחיד מותר לומר שאינו בא עתה לקדש אלא סיפור דברים היאך המלאכים מקדישים ולא דמי לקדושה שבתפלה שאומר נעריצך שאותה ודאי אינו בפחות מעשרה והכי איתא במסכת סופרים קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה יחיד אומר אותה שאינו אלא כסיפור דברים עכ"ל הטור:

28 ואין נדבקין באלו. כצ"ל ואין נבדקין באלו ר"ל שאין צריך לבודקו אם הביא ב׳ שערות אלא כיון שהגיע לכלל שנותיו אמרי׳ מסתמא הביא ב' שערות וכ"כ הרמ"א בש"ע א"ח סימן נ"ה וז"ל ומיהו אין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו לגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא ב' שערות עכ"ל: