16מטומאות בני ישראל על הנכנסים למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף שנאמר לכל חטאתם וחטאת הוא שוגג כדתנן בריש שבועות. פירוש הא דכתי' וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל על שגגת טומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר דהיינו על הנכנסין במקדש בטומאה ולא על טומאת עבודת כוכבים או טומאת גלוי עריות או טומאת שפיכות דמים אף על פי שבכל אחת מהם כתוב בו טומאה שבעבודת כוכבים הוא אומר למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי בג"ע הוא אומר לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם בשפיכות דמים הוא אומר ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה משום דמטמאות בני ישראל כתיב ותניא בת"כ ומייתי לה בפ"ק דשבועו' יכול על כל הטומאו' של עבודת כוכבים וג"ע וש"ד יהא שעיר מכפ' ת"ל מטומאות ולא כל טומאות מה מצינו שחלק הכתו' מכלל הטומאות בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר וכפר על הקדש מטומאו' מטומאתו של קדש ופרש"י מטומאות ולא כל טימאות והואיל ולא פירש לך על אי זה מהן לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לדרוש על אי זו טומאה מדבר צא ולמד בבנין אב מה מצינו שחלק כו' כלומר אי זו טומאה מצינו חלוקה משאר הטומאות במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו ומפרש בגמרא דמייתי בה קרבן עולה ויורד כדכתיב בפרשת ויקרא ואלו בשגגות של שאר עבירות מייתי בהו קרבן קבוע אף כאן שחלק בכפרה זו ואמר מטומאות שאין שאר טומאות עמה בטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר רבי שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע פירוש אינך צריך להכריע ממקום אחר כי בו בעצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש ומה שאמר ולא נודע להם בסוף שפירושו בשיש בו ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף משנה הוא שנויה בריש שבועות ומפרש לה בברייתא משום דכתיב ומפשעיהם לכל חטאתם חטאות דומיא דפשעים מה פשעים שהן הזדונות שאינן בני קרבן אף חטאות שהן השגגות שאינן בני קרבן ואי זו זו זו שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף דאי ביש ידיעה בסוף הא בת קרבן עולה ויורד היא ואם תאמר דילמא באין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף קמיירי שאינה בת קרבן דומיא דפשעים כבר תרצו זה בגמר' לכל חטאתם כתיב הראויה לבא לכלל חטאת יצאת שאין בה ידיעה בתחלה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם ואם כן מכיון דאי אפשר לומר דהאי קרא מכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם ביש להם ידיעה בתחלה וידיעה בסוף קמיירי ולא באין להם ידיעה בתחלה ויש להם ידיעה בסוף עכ"ל דביש להם ידיעה בתחלה ואין להם ידיעה בסוף קמיירי וכן שנינו בתורת כהנים ומייתי לה בפ"ק דשבועות וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל יכול על כל טומאו' מקדש יהא שעיר זה מכפר תלמוד לומר ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים שאינן בני קרבן דפשעים אלו המרדים דהיינו הזדונות וזדונות לא בני קרבן נינהו אף חטאים שהן השגגות בשאינן בני קרבן קמיירי:17ומפשעיהם אף הנכנסין מזיד בטומאה. דת"ר פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו חטאים אלו השגגות וכה"א נפש כי תחטא בשגגה פי' שעיר הנעשה בפנים ביום הכפורים מכפר בין על הפשעים שהן הזדונות בין על החטאים שהן השגגות אלא שהחטאים הללו הם דומיא דפשעים מה פשעי' שאינן בני קרבן אף החטאי' שאינן בני קרבן עכשיו כגון שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שאע"פ שהן בני קרבן עולה ויורד כשיודע להם שנכנסו בטומאה מ"מ עכשיו שעדיין לא נודע להם והם הפשעים שאינן בני קרבן מביא קרבן זה לתלות עליו עד שיודע לו יבא לכלל חטאת עולה ויורד כדי להגן עליו מן הייסורין:18וכן יעשה לאהל מועד כשם שהזה שניהם בשנים אחת למעלה ושבע למטה כך מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה. בת"כ ומייתי לה בפר' הוציאו לו את הכף וא"ת וכי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש והלא הפר למד במתנו' פנים אחת למעלה בהקש מן השעי' והשעיר למד שבע למטה בהקש מן הפר ואיך חוזרין ומלמדין על המתנו' חוץ שבפרכת בהקש דוכן יעשה לאהל מועד והא קיימא לן בפרק אי זהו מקומן דבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד בהקש בקדשים כבר תרצו בגמרא הימנו ודבר אחר הוא והימנו ודבר אחר לא הוי הקש פי' ההקש הראשון לא היה הקש שהרי בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא המני' הלכך בכל חד וחד מעצמו דהיינו הימנו הוא למד מקצת ודבר אחר סייעו במקצת ואין זה למד מן ההקש אי נמי מקומות הוא דגמרי אהדדי פי' אין זה דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש שהרי בהקש ראשון למדו הבהמו' זו מזו ובהקש השני לא הוקשו הבהמות אלא המקומות הוקשו זה לזה וכן יעשה לאהל מועד כאשר כפר על הקדש והקדש לא למד כלום מתחלה בהקש אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר הוקש לפר ואיבעי' אימא חוץ ופנים בחדא זימנא גמרי מהדדי פי' הפנים מלמד לחוץ שני עניינים בבת אחת הדבר המפורש בו בכתי' שהוא ההזיה למעלה ולמט' ומנין ההזאות הבאים בהקש ואגב המפורש בו שיכול ללמדו לאחר מלמד גם הדבר שאינו מפור' בו שבא מן ההקש וה"נ איתא בזבחי' פרק אי זהו מקומן:
