רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ז:א׳-ב׳

« רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו רש"י על ויקרא ט״ז:י״ח »

16 שפתי חכמים פתח ↗

בטומאה. פירוש על הנכנסים בשגגת טומאת מקדש וקדשיו ולא על טומאת ע"א וגילוי עריות או שפיכת דמים הנקראים טומאות, מדכתיב וכפר על הקדש ש"מ בטומאות מקדש וקדשיו קא מיירי. עיין בגמרא פ"ק דשבועות ושם מבואר היטב:

16 משכיל לדוד פתח ↗

מטומאות וכו׳ ולא נודע וכו׳. וחטאת הוא שוגג כלומר הא ודאי דמוכרח לפרש דקרא מיירי נמי בשוגג דהא כתיב לכל חטאתם וחטאת הוא שוגג ומיהו תיקשי איך אפשר לומר ששעיר זה מכפר על שגגת טומאת מקדש. והלא בר קרבן עולה ויורד הוא כדכתיב בפרשת ויקרא וכל דלא מייתי לא מתכפר ליה לכך צריך לפרש דהכא מיירי שיש לו ידיעה בתחל׳ שידע שטמא היה אבל אין לו ידיעה בסוף דהשתא לא מצי לאתויי קרבן עולה ויורד דהא לא ידע אחר כך שבטומאה אכל או נכנס דהשתא ע״י שעיר זה תולין לו מהפורעניות עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ואי אין לו ידיעה בתחל׳ אבל יש לו בסוף שעיר דמוסף הנעשה בחוץ מכפר דהתם לא שייך לומר תולין דמעולם לא יוכל לבוא לידי חיוב קרבן עולה ויורד שהרי לא הו״ל ידיעה בתחלה ואי אין לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים מכפרין כדתנן כל זה בפ״ק דשבועות ולפי פ׳ זה דייק שפיר קרא דבתחלה כתיב פשעיהם והדר חטאתם ולכאורה ק׳ דהול״ל איפכא דהשתא ק׳ שאם על המזיד מכפר על השוגג מיבעיא ותו איכא למידק דהול״ל ולכל חטאתם בוי״ו ולפי מ״ש רש״י א״ש דהכי קאמר מפשעיהם על זה מכפר דלאו בר אתויי קרבן הוא ואמנם לכל חטאתם כל זמן שהם דומיא דפשעיהם דלאו בר אתויי קרבן דהיינו שאין בו ידיעה בסוף דאפשר לבא לידי חטאת על אלו ג״כ יש לו קצת כפרה דהיינו שתולין כדלעיל. ובעל ש״ח לא דק דהקשה שאם מזיד יש לו כפרה כ״ש שוגג וא״כ לישתוק משוגג ותירץ דה״א דשוגג א״צ כפרה וליתא דמעיקרא ל״ק ולא מידי דעל המזיד מכפר ועל השוגג תולה כדתנן בהדיא ולא דמו מש״ה צריכי תרווייהו:

16 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

415 יש להבין לאן נעלמה שאלתו "כי היה תמיה שתבוא הגאולה על ידי דבר שהוא זנות, שהוא מגונה והוא חרפה". ואע"פ שהמעשה נעשה דרך כבוד ולא דרך זנות, מ"מ מידי זנות לא יצאנו, וכיצד הגאולה באה על ידי זנות. ובשלמא לפי הסברו הקודם שאיירי בכבודה של אסתר, ניחא, שאע"פ ש"זהו גנאי לאסתר שתבעל לגוי דרך זנות" לשונו למעלה לאחר ציון 408, מ"מ "לכך כתב שלא היה דרך זנות וגנאי מה שאפשר" לשונו למעלה לפני ציון 409. ונמצא שכבודה של אסתר לא כ"כ הושפל בעיני הבריות. אך כאשר איירי בהנהגתו יתברך, שאין הוא מביא הגאולה באמצעים פסולים ומגונים ראה הערה 413, מאי אהני לן המעטפה החיצונית המכובדת של המעשה, כאשר המעשה עצמו הוא בעילה לגוי. ואולי יש לומר שהואיל וגם בדיוטא כל כך תחתונה כמו בעילה לגוי הקב"ה סידר שהכל יעשה בדרך כבוד, א"כ זה מורה באצבע שהקב"ה נמצא עם אסתר אף בבירא עמיקתא זו, וממילא שוב לא יקשה כיצד תבוא הגאולה על ידי דבר שהוא זנות, כי הגנאי בעצם שיש בזנות הוא שהקב"ה אינו נמצא במקום זנות, וכמו שנאמר דברים כג, טו "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", ומן הנמנע שהגאולה תבוא ממקום נעדר שכינה. אך כאשר מוכח בעליל שאף במקום כזה הקב"ה נמצא עם אסתר, שוב אין לתמוה כיצד תבוא הגאולה ממעשה כזה, שאע"פ שהם טמאים, שכינה ביניהם רש"י ויקרא טז, טז. ומעין זה כתב הגרש"ז ברוידא זצ"ל מובא בהגדה של פסח כנסת ישראל סלבודקה, חברון, עמוד קעה בהקשר אחר, וז"ל: "מצינו גם במצב של עונש מבואר בדברי חז"ל בראשית רבה פד, יז על הכתוב בראשית לז, כה 'והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט', 'למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים; שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן, שריחן רע. ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע'. ולמדנו שגם כאשר נענש יוסף הצדיק כשנמכר לעבדות במקום של מ"ט שערי טומאה, נעשה העונש באהבה וחביבות. וגם כאשר מידת הדין והמשפט מתוחה על האדם, ובאים עליו מכאוב וצער, יש לו למצוא את עיטופי הנוי ואת 'ריח הבשמים' שנמסך בכל הקורה לו. הרי לפנינו שאף בעונש יש למצוא את אהבת השם יתברך ויחסו לבנו יחידו עם ישראל".

16 מטמאת בני ישראל. עַל הַנִּכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ בְּטֻמְאָה וְלֹא נוֹדַע לָהֶם בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר לכל חטאתם, וְחַטָּאת הִיא שׁוֹגֵג.

17 ומפשעיהם. אַף הַנִּכְנָסִין מֵזִיד בְּטֻמְאָה שם ז':

16 מזרחי פתח ↗

מטומאות בני ישראל על הנכנסים למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף שנאמר לכל חטאתם וחטאת הוא שוגג כדתנן בריש שבועות. פירוש הא דכתי' וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל על שגגת טומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר דהיינו על הנכנסין במקדש בטומאה ולא על טומאת עבודת כוכבים או טומאת גלוי עריות או טומאת שפיכות דמים אף על פי שבכל אחת מהם כתוב בו טומאה שבעבודת כוכבים הוא אומר למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי בג"ע הוא אומר לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם בשפיכות דמים הוא אומר ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה משום דמטמאות בני ישראל כתיב ותניא בת"כ ומייתי לה בפ"ק דשבועו' יכול על כל הטומאו' של עבודת כוכבים וג"ע וש"ד יהא שעיר מכפ' ת"ל מטומאות ולא כל טומאות מה מצינו שחלק הכתו' מכלל הטומאות בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר וכפר על הקדש מטומאו' מטומאתו של קדש ופרש"י מטומאות ולא כל טימאות והואיל ולא פירש לך על אי זה מהן לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לדרוש על אי זו טומאה מדבר צא ולמד בבנין אב מה מצינו שחלק כו' כלומר אי זו טומאה מצינו חלוקה משאר הטומאות במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו ומפרש בגמרא דמייתי בה קרבן עולה ויורד כדכתיב בפרשת ויקרא ואלו בשגגות של שאר עבירות מייתי בהו קרבן קבוע אף כאן שחלק בכפרה זו ואמר מטומאות שאין שאר טומאות עמה בטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר רבי שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע פירוש אינך צריך להכריע ממקום אחר כי בו בעצמו הכריע הכתוב שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש ומה שאמר ולא נודע להם בסוף שפירושו בשיש בו ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף משנה הוא שנויה בריש שבועות ומפרש לה בברייתא משום דכתיב ומפשעיהם לכל חטאתם חטאות דומיא דפשעים מה פשעים שהן הזדונות שאינן בני קרבן אף חטאות שהן השגגות שאינן בני קרבן ואי זו זו זו שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף דאי ביש ידיעה בסוף הא בת קרבן עולה ויורד היא ואם תאמר דילמא באין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף קמיירי שאינה בת קרבן דומיא דפשעים כבר תרצו זה בגמר' לכל חטאתם כתיב הראויה לבא לכלל חטאת יצאת שאין בה ידיעה בתחלה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם ואם כן מכיון דאי אפשר לומר דהאי קרא מכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם ביש להם ידיעה בתחלה וידיעה בסוף קמיירי ולא באין להם ידיעה בתחלה ויש להם ידיעה בסוף עכ"ל דביש להם ידיעה בתחלה ואין להם ידיעה בסוף קמיירי וכן שנינו בתורת כהנים ומייתי לה בפ"ק דשבועות וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל יכול על כל טומאו' מקדש יהא שעיר זה מכפר תלמוד לומר ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים שאינן בני קרבן דפשעים אלו המרדים דהיינו הזדונות וזדונות לא בני קרבן נינהו אף חטאים שהן השגגות בשאינן בני קרבן קמיירי:

16 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1009 יש להבין, הרי הפסוק "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" עוסק בחטאים שנעשו בשגגה, שהרי "חטא" הוא בשגגה יומא לו:, ורש"י ויקרא טז, טז. וכן המבי"ט בית אלקים שער התשובה ר"פ ד כתב: "'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', שהוא חטא קל ובשוגג". ואילו העונשים החמורים שעליהם מורים אש ומים שהם אופני מיתה הם רק על מזיד ולא על שוגג, כי אין עונש מיתה על שוגג. וכן בפשטות גם עונש שעליו מורים הקולות הוא רק על מזיד, וכמו שכתב למעלה לאחר ציון 997 "והנה לפעמים נפרע משונאיו על ידי שמייראם ומבהילם בלבד ביראה ופחד המשברת את הגוף... וידוע ומפורסם בהלת הקול", ותיבת "שונאיו" מורה על מזיד, ולא על שוגג. ואיך כתב כאן "שמא תאמרו אם כן יותר טוב שלא לקבל את התורה, 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', ויבואו עליו עונשים נוראים האלו", וכי יש "עונשים נוראים האלו" על שוגג. ויל"ע בזה. ומעין דבריו אלו כתב החת"ם סופר דברים כט, ט: "לכאורה אין מקום לברכת התורה... כי אין אדם צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, והיה נוח שלא ניתנה תורה ח"ו, כמו שאמרו טעם שאנו מברכים שו"ע או"ח סימן מו ס"ד 'שלא עשאני גוי', ולא מברכים 'שעשאני ישראל', משום ד'נוח לו שלא נברא וכו'' עירובין יג:, וכ"כ הב"ח או"ח סימן מו ד"ה ויש, והכי נמי דכוותיה".

16 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

62 ואודות כוחו של יום הכפורים לסלק טומאת בני ישראל, ראה דבריו בדרשת שבת תשובה פג. שכתב: "ולכך אמרה תורה שיקח מאת בני ישראל שני שעירים ויקרא טז, ה, מפני כי השעיר דמו כדם האדם רש"י בראשית לז, לא... ומפני כי יש לישראל נפש אדם, לא נפש בהמה, לכך יהיה כפרתם שעיר עיזים... כי אין נפש ישראל נפש בהמית מוטבע בגוף... אשר יש לנפש שלהם הסרה מן הגופניות. ולכך הובא הדם לכפר לפני ולפנים ויקרא טז, טו, אשר הוא הלפני ולפנים קדוש ומקודש מכל גוף. וא"כ החטא בישראל... אינו מצד הנפש, שהרי נפשם מצד עצמם קדושה וטהורה, שאל"כ לא היה ראוי להביא הדם במקום קודש הקדשים. אבל החטא הזה אינו מצד נפש ישראל, רק הוא בשביל גירוי השטן... ולכך אמרה תורה שיתן עונות ישראל על השעיר השני ויקרא טז, כא... כי החטאים בישראל אינם מצד עצמם, רק מצד החוץ באו, דהיינו מצד יצר הרע, ודבר שבא מצד החוץ אפשר שישלח אותם גם כן מעליו". הרי שביוה"כ מתגלה שנפשם של ישראל היא טהורה וקדושה בעצם, והחטא אינו משתייך למהותם, אלא נגרם מחמת כוחות חיצוניים. ולכך דין הוא שעיצמו של יום הכפורים יש בו לטהר ישראל מחטאתם, כי ביום זה מתגלה שחטאים אלו אינם שייכים למהותם של ישראל. ודייק לה, שדוקא בקשר לעבודות יוה"כ נאמר ויקרא טז, טז "השוכן אתם בתוך טומאתם", ופירש רש"י שם "אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם". הרי שאע"פ שהנהגה זו קיימת בכל ימות השנה, מ"מ הגילוי להנהגה זו נעשה בקשר לעבודת יוה"כ. ודבר זה מורה באצבע שיום הכפורים הוא המסוגל להורות שטומאות בני ישראל אינן קשורות לנפשם של ישראל, אלא באות מהחוץ, ולכך "אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם", ויום הכפורים מכפר על מצות לא תעשה.

« רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו רש"י על ויקרא ט״ז:י״ח »