4חיות פרט לטרפות. בפרק שלוח הקן והוצרך הכתוב למעטן דלא תימא כיון דלאו קרבן נינהו אלא מחוץ למחנה שוחטה ליתכשרו לטהרת מצורע קא משמע לן והיינו אליבא דמאן דאמר טריפה אינה חיה אבל למ"ד טרפה חיה מפיק לה מטהורות טהורות ולא טרפות כדתני' בת"כ ואידך מאי טהורות מותרות באכילה למעוטי צפרי עיר הנדחת דלאו דוקא במשולחת דפשיטא הוא דלאו בר שלוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסור בהנאה ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותה לאחר זמן אלא אפילו השחיטה דלא אכלי לה ויכול לשרפה אחר שחיטתה לא תיתי מעיר הנדחת וא"ת והא קרא דחיות אצטריכא ליה לדרשא דשחיין ראשי אברים שלהן ופרש"י למעוטי מחוסרי אבר וליכא למימר דהא דרשא דחיות פרט לטרפות מכ"ש דמחוסרי אבר נפקא דא"כ מנ"ל לרז"ל לדרוש קרא דחיות למעוטי מחוסרי אבר שהוא יותר קל דילמא למעוטי טרפה הוא דאתא שהוא יותר חמור אבל מחוסרי אבר כשרות י"ל דהאי דדריש קרא דחיות לשחיין ראשי אברי' שלהן ס"ל דטרפה חיה וממעט טרפות מקרא דטהורות ומאן דדריש קרא לחיות פרט לטרפות לא דריש ליה לשחיין ראשי אברים שלהן אלא למעוטי טרפות בלבד דהכי משמע מההיא דפרק שלוח הקן דקאמר טרפות מחיות נפקא ובעי תלמוד' הניחא למ"ד טרפה חיה אלא למ"ד טרפה אינה חיה מאי איכא למימר משמע דלמ"ד טרפה אינה חיה לא ממעטינן טרפה מחיות:5טהורות פרט לעוף טמא. וכן שנינו בת"כ טהורות ולא טמאות משמע דס"ל שאין שם צפרים מורה על עוף טהור אבל הוא נופל על הטהור ועל הטמא וקשה דבפר' שלוח הקן שנו דעוף טמא פטור מלשלח מה"מ אמר רבי יצחק דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי טמא לא אשכחן דאיקרי ופרש"י אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב כל עוף טהור תאכלו וכתיב וכל שרץ העוף טמא הוא לכם וכתיב תשקצו מן העוף ופריך תלמודא מכמה קראי דאיכא לדיוקי מינייהו דסתם צפור טמא וטהור במשמע ומתרץ להו לכולהו אלמא צפרי' דקרא בטהורים קמיירי ולא בטמאים. ומה שטען הרמב"ן ז"ל ומפני שאמר טהורות פרט לעוף טמא נלמוד שאין הצפרים מין טהור אבל הוא שם כולל כל העופות ואם כן מהו הפטפוט הזה שמצאו להם כי עופו' רבי' אין בהם פוצה פה ומצפצף ועוד כי מדרש חיות פרט לטרפו' יבא במחלוק' ולמ"ד טרפה חיה אינו כן ובת"כ חיות ולא שחוטות טהורות ולא טמאות טהורות ולא טרפות אינן טענו' כי מה שטען שאין הצפרים מין ידוע אבל הוא שם כולל העופות וא"כ מהו הפטפוט הזה כי עופו רבים אין בהם פוצה פה ומצפצף י"ל שאין האגד' הזאת נותנת טעם על אותן הצפרים ממש שהביא המצורע לטהרתו אלא על הצפרי' בכלל למה קרבנו מן הצפרים ולא מן הבהמות ואמר לפי שהנגעים באים על ל' הרע שהוא מעשה פטיט פטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו בצפרים ולא בהמות מפני שהפטפוט נמצא במין הצפרים ולא במין הבהמות. ומה שטען שמדרש חיות ולא טרפות הוא במחלוקת ולמ"ד טרפה חיה אינה כן אינה טענה דיש לומר דרש"י ז"ל סובר כמ"ד טרפה אינה חיה ולפיכך הביא המדרש הזה שהוא ע"פ סברתו תדע שהרי גבי זאת החיה אשר תאכלו כתב רש"י מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אות' לישראל ואומר חיה אוכל שאינה חיה לא תיכול והאי דרשא אינה אלא למ"ד טרפה אינה חיה כדאיתא בפרק אלו טרפות ומה שדרשו בת"כ חיות ולא שחוטות טהורות ולא טמאות טהורות ולא טרפות הוא אליבא דמ"ד טרפה חיה:6עץ ארז מקל של ארז. לא אילן של ארז כמלת עץ בכל מקום שמורה על האילן:7שני תולעת לשון של צמר צבוע זהורית. מפני ששני תולעת ותולעת שני אינם מורים רק על מין הצבע לא על מין הצבוע הוצרך להודיע המין הצבוע מה הוא ואמר שהוא לשון של צמר שפירושו צמר סרוק ומשוך כמין לשון כדפרש"י בפרק אלו מציאות במתני' דולשונות של ארגמן ואמר שהלשון ההיא צבוע זהורית כי תרגום תולעת שני צבע זהורית אבל בפרשת תרומה גבי ותכלת וארגמן פירש צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן ולא הזכיר שם ל' אלא צמר סתם ולפי דעתי שאין הפרש ביניהם כי סתם צמר צבוע אינו אלא אחרי שיסרקנו וימשכנו כמין לשון שאחר זה טוין אותו לעשות המטוה או קושרין בו מה שרוצים לקשור וכיון שאינו בר טוייה ולא בר קשירה אלא הלשון בלבד ואינו בר צביעה אלא הלשון בלבד תפש בלשונו לשון של צמר ולא צמר סתם ואף במקום שאמרו צמר צבוע סתם אינו אלא על הלשון של צמר בלבד:
