40והנושא את נבלתם חמורה טומאת משא מטומאת מגע כו'. פי' בכל מקום שנאמרה בתורה טומאת משא לעולם תמצאנה שהיא חמורה מטומאת מגע כדכתב רש"י לעיל בפסוק וכל הנושא מנבלתם כלומר שאין להטעין המגע כבוס בגדים מק"ו מטומאת משא כדפירש רש"י לעיל:41והאוכל מנבלתה יכול תטמאנו אכילתו. מה שפירש אותו אחר והנושא את נבלתה שלא כסדר הוא כדי שידביק הנושא עם הנוגע להודיע ההבדל שביניהם שטומאת משא חמורה מטומאת מגע:42כשהוא אומר בנבלת עוף טהור נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. דהאי קרא על כרחין בנבלת עוף טהור קא מיירי מדכתיב לא יאכל לטמאה בה ותניא בת"כ את שאין לה טומאה אלא אכילתה פי' מדהוה ליה למכתב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה וכתב בה למעוטי הוא דאתא לומר לך אין לה טומאה אלא מה שכתוב בה שהיא האכילה אבל לא טומאת מגע ולא טומאת משא ואם כן אי אפשר לומר דבנבלת בהמה קמיירי דנבלת בהמה אית בה טומאת מגע וטומאת משא ולא בנבלת עוף טמא דתניא בת"כ נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה מי שאסורו משום בל תאכל נבלה יצא עוף טמא שאין אסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא כדפי' רש"י בפרק יוצא דופן אם כן עכ"ל דבנבלת עוף טהור קא מיירי:43בה אתה מטמא בגדים באכילתה ולא באכילת בהמה. פי' דוקא בנבלת עוף טהור אתה מטמא בגדים באכילתה ולא בנבלת בהמה דתרי מיעוטי שמעינן ממלת בה חדא הא דאמרן אין לך אלא מה שאמור בה אכילה ולא מגע ומשא וחד בה אתה מטמא בגדים באכילתה ולא בנבלת בהמה דאי לאו מיעוטא ה"א תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה מק"ו מנבלת עוף טהור ומה נבלת עוף טהור שאין לה טומאה במגע ובמשא יש לה טומאה בבית הבליעה נבלת בהמה שיש לה טומאת מגע ומשא אינו דין שיהיה לה טומאה בבית הבליעה ת"ל בה בה אתה מטמא בגדים באכילתה ולא בנבלת בהמה והכי קתני לה בת"כ ומייתי לה בפרק יוצא דופן ונבלת עוף טהור דמטמא בגדים בבית הבליעה נפקא לן מקרא דוכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו דהאי קרא בנבלת עוף טהור קמיירי כדילפינן לה מקרא דנבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה כדלעיל:44כגון שתחבה לו חבירו בבית הבליעה. דאילו תחבה הוא בידו בתוך בליעתו הרי הוא טמא משום נושא לטמא בגדים שעליו אף על פי שאין נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה וא"ת כי תחבה לו חבירו נמי בתוך בליעתו מאי הוי נהי דאינה מטמאה משום נוגע שהרי לא נגע בה אלא בבית הבליעה שהיא בית הסתרים ומגע בית הסתרים אינה מטמאה מכל מקום יהא טמא משום משא שהרי הוא נושא אותה בבית בליעתו ובית הסתרים מטמא במשא כבר הביאו זה בגמרא בפרק יוצא דופן דאיבעיא להו מקום טומאת נבלת עוף טהור שהוא בבית הבליעה של אדם שאין לנבלת עוף טומאה אלא שם בלוע הוי או בית הסתרים הוי למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה לתוך פיו שאם תחב הוא בעצמו איטמי ליה במגע אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמיא שהרי היא כמו שאינה ואין בה לא מגע ולא משא אלא אי אמרת בית הסתרים הוי כשאר בית הקמטים דטומאה לא בטלה נהי דבמגע לא מטמיא דבית הסתרים לא מטמיא במגע במשא מיהא מטמיא ונחלקו בה אביי ורבא אביי אמר בלוע הוי ורבא אמר בית הסתרים הוי לאביי גזרת הכתוב הוא בנבלת עוף טהור שתטמא באכילתה אף על פי שתחבה לו חבירו בבית בליעתו שאין שם לא טומאת מגע ולא טומאת משא ולרבא גזרת הכתוב היא בנבלת בהמה שלא תטמא באכילתה היכא דתחבה לו חבירו בתוך בליעתו שלא נגע בה אף על פי שהוא נושא אותה בתוך בליעתו:45אם כן מת"ל האוכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה והוא כזית. בת"כ ומייתי לה בפרק יוצא דופן וכי האי גונא דרשו גבי ומזה מי הנדה ורבותינו אמרו שהמזה טהור ומאי מזה נושא ואפקיה רחמנא בלשון מזה לומר לך שאינו מטמא עד שיהא בו שיעור הזייה אלא שאין זה כמוהו ממש ששם פירוש מזה נושא ואפקיה בלשון מזה לומר לך ששיעור נושא כשיעור הזייה וכאן אין פי' האוכל נושא ולא נוגע שהרי בפי' הם כתובי' ולא נכתב האוכל אלא לפרש שיעורם שהם כזית כשיעור סתם אכילה שבתורה וא"ת מהכ' משמע שאין לזה המקרא משמעות כלל ולא בא אלא ליתן שיעור לנושא ולנוגע ואלו בפרק בהמה המקשה אמרו טומאה בלועה דטהורה מנלן דכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא טהור ופי' רש"י מי לא עסקינן אפילו באוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה דעדיי' היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר ליה קרא בהערב שמש דכיון דנבעלה הרי היא כמעוכלת לענין לטמא אלמא האי קרא דהאוכל לגופי' היא דאתא לאשמועינן דטומאה בלועה חשובה כמעוכלת לענין טומאה דאילו משום טומאת סתרים נהי דלא מטמיא במגע במשא מיהא מטמיא כבר תרצו התוספות בזה דההיא דפר' בהמה המקשה מפיק לה מפשטיה דקרא דמשמע דטהר הכתוב את האוכל אפילו סמוך לשקיעת החמה שעדיין המאכל במעיו בעינו שכשטבל והעריב שמשו טהור דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא מסתבר לאוקומי כולה קרא לטהר טומאה בלועה משום דמגופיה דקרא דכתיב ביה יכבס בגדיו משמע דללמד על טומאה הוא דאתא והשתא אתיא שפיר הא דקתני בברייתא אם כן מת"ל האוכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע כו' דדילמא לאשמועי' דטומאה בלועה טהורה היא אבל בהא דקתני בברייתא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה מקל וחומר תלמוד לומר בה בה אתה מטמא בבית הבליעה ואין אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה לא ידעתי מנ"ל למדרש הכי לבטל הק"ו דדילמא מיעוט בה למעוטי טומאת מגע ומשא מנבלת עוף טמא הוא דאתא כדקתני בברייתא לא יאכל לטמאה בה שאין בה טומאה אלא אכילתה ושמא י"ל קבלה היתה בידם שאין נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה ואסמכוה אהאי מיעוטא דבה וא"ת מנ"ל לרז"ל למדרש קרא דהאוכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע דילמא ליתן שיעור לנושא בלבד דכתיב ביה כבוס בגדים כמו באוכל אבל בנוגע דלית ביה כבוס בגדים לא דכי האי גונא דרשו בפ"ק דיומא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו מאי מזה נושא ואפקיה בלשון הזיה ליתן שיעור הזיה בנושא כנוגע משום דלא כתיב ביה כבוס בגדים כבר תרצו התוספות דגבי מזה דין הוא שידרשו אותו בנושא ולא בנוגע משום דנושא לא כתיב בקרא בהדיא אלא נוגע ועכ"ל מאי מזה נושא ואפקיה בלשון מזה לומר לך שאין הנושא טעון כבוס בגדים אלא כשיש בו שיעור הזייה אבל הכא אי לא קאי קרא דוהאוכל אלא אנושא גרידא אם כן לא ניכתוב נושא וממילא נימא מאי אוכל נושא כמו התם דלא כתיב נושא ואמרינן מאי מזה נושא אבל זהו דבר תימה כיון דקרא דהאוכל אתרוייהו קאי אנושא ואנוגע ולא בא אלא ליתן בהם שיעור אם כן לא הוה ליה למכתב באוכל כבוס בגדים מאחר שאין כבוס בגדים בנוגע אלא בנושא בלבד וליכא למימר אי לא הוה כתיב ביה כבוס בגדים הוה מוקמינן ליה בנוגע אבל בנושא דחמיר טפי אינו צריך שיעור כזית אלא אפילו בכל שהוא להכי כתיב ביה כבוס בגדים לומר לך דאפילו בנושא דבעי כבוס בעינן שעור כזית וכ"ש בנוגע דאם כן לא לכתוב רחמנא לא כבוס בגדים ולא הנוגע והוה אמינא מאי אוכל נוגע דומיא דמזה השתא דכתיב נוגע עכ"ל דלאו אנוגע לחודיה קאי אלא אף אנושא ואם כן כבוס בגדים דכתיב באוכל למה לי והתוספות תרצו בזה דשמא לשום דרשא אצטריך לכתוב בו כבוס בגדים:46וטמא עד הערב אף על פי שטבל צריך הערב שמש. דאל"כ ואחר ירחץ במים וטהר מיבעי ליה וזהו שאמרו טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה והערב שמש דהכא לאו בביאת אורו קמיירי אלא בביאת שמשו שהוא זמן צאת הכוכבים כדנפקא לן מקרא דובא השמש וטהר מאי וטהר טהר יומא ולא טהר גברא דאם כן ויטהר מיבעי ליה כדאיתא בפרק קמא דברכות ונ"ל שמה שפירוש זה כאן ולא בשאר וטמא עד הערב דכתיבי גבי נוגע ונושא משום דהתם איכא למימר דאתא למימר דטומאתו היא טומאת ערב ולא טומאת שבעה אבל הכא דלא אתא אלא ללמד לנושא ולנוגע שיהיה שיעורה כשיעור סתם אכילה שהוא כזית ולא להודיע טומאתו שהיא טומאת ערב שהרי האוכל נבלת בהמה אין לו טומאה כלל אלא אם כן נגע בו או נשא אותו הוצרך לומר דהאי וטמא עד הערב דהכא לא בא אלא ללמד שאף על פי שטבל צריך הערב שמש ואף על פי שכתוב בפרשת אמור ובא השמש וטהר ותניא ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה אף על פי שטבל כדכתיב לעיל מיניה ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים איכא למימר כתיב בהא וכתיב בהא דהכא מיירי בנבלת בהמה והתם בשאר מיני טומאה דכה"ג אמרו בפרק כל שעה גבי לא גרע מערל ובן נכר דכתיב ביה כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל מצה ומרור ורבי יהודה כתיב בהאי וכתיב בהאי:
