1מנעריו כתיב משננער לצאת בב"ר ובירושלמי פרק מי שמתו פירשו לא קודם שיצא ממעי אמו ולא אחר שיצא ממעי אמו אלא משעה שננער לצאת ממעי אמו כר' יודן שדרשו מנעוריו מנעריו כתיב משעה שננער ולא מנעוריו ממש שמורה לאחר שנולד אלא מנעריו בחסרון וי"ו שמורה ענין התנערות ונפוץ מלשון וינערו רשעים ממנה דהיינו משננער לצאת ממעי אמו:2לא אוסיף לא אוסיף כפל הדבר לשבועה. בשבועות פרק שבועת העדות שפי' לקלל את האדמה להשחיתה כמו שעשיתי בראשונה שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו והוא המבול גם פי' ולא אוסיף להכות את כל חי הוא המבול אלא שכפל אותו לשבועה דאמר ר' אלעזר לאו שבועה הין שבועה ואמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני הין הין תרי זימני דכתיב ולא יכרת כל בשר עוד מימי המבול ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ ומדלאו תרי זמני שבועה הין נמי תרי זמני שבועה ופרש"י מפני שהכפל הוא לחזוק דבריו דא"א לומר דקרא דלא אוסיף עוד לקלל את האדמה מיירי בקללת ארור' האדמה כמו שפירשו קצת מהפשטני' מפני קושיי' ההכפל דמה ענין זה לכאן ואם יאמרו דאגב לא אוסף עוד להכות את כל חי נתגלגלו הדברים וכתב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה אף על פי שאין כאן מקומו הוה ליה למימר ברישא דקרא דלא אוסיף עוד להכות את כל חי שהוא העיקר ואח"כ ולא אוסיף עוד לקלל ועוד מאי כי יצר לב האדם והלא לא נתקללה האדמה רק מפני ששנתה צוויה ולא הוציאה רק עץ עושה פרי ולא עץ פרי כדלעיל אבל יש לתמוה מנא להו לרז"ל לומר דלא אוסיף לא אוסיף תרי זמני הוא לשבועה אי משום דכ' אשר נשבעתי ולא מצינו שבועה בשום מקום הרי כבר כתיב אחר זה ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם ופרש"י ז"ל הנני מסכי' לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי שהבטיחו הקב"ה לנח שלא לשחת העולם עוד ושמא י"ל דמהנני מסכי' לעשות קיום וחזוק ברית לא משתמע אלא שמסכי' לעשות חזוק של ברית אבל עשיית השבועה בפועל הוא הכפל של לא אוסיף לא אוסיף שעשה בלבו ונכתב קודם להסמיכה אל וירא ה' להודיע סבת הסכמתו בשבועה הזאת. וא"ת למה לא הביאו הראיה על שהכפל לשבועה מקרא דוהקימותי את בריתי דהכ' דמשמע שכבר כרת ברית ורוצה לקיימו אבל הוכרחו להבי' הראיה מדברי קבלה דאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' וצ"ע:
