1ששה עתים הללו שני חדשים לכל אחד כו' כמו ששנינו במציעא פ' המקבל ובב"ר לא שהקור והחום הם הקיץ והחורף או הזרע והקציר דא"כ בחד מינייהו סגי ומ"ש חצי כסלו וטבת וחצי שבט קור שבוש נפל בספרי' וצריך לגרוס חורף במקום קור שכך שנינו בברייתא דפרק המקבל ובב"ר חצי כסלו וטבת וחצי שבט חורף חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור ופרש"י קור הוא סופו של סתיו וכן חום סופו של קיץ וגם כתב גם פה אחר זה חום הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי שהעולם חם ביותר ומאחר שהחום הוא כנגד הקור צריך להיות גם הקור בסוף ימות הסתו שהוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן לא חצי כסלו וטבת וחצי שבט הילכך על כרחינו לומר משבשתא היא אבל מ"ש כאן קור קשה מחורף חורף עת זרע שעורי' וקטניות החריפי' להתבשל מהר ובפרק המקבל כתב שהחורף הוא חזקו וחרפו של סתיו וימי צנה מלשון כאשר הייתי בימי חרפי חזקי ועקרי אפשר לישבם שמצד א' החורף הוא חוזקו של סתיו מפני שאמצעו' הדבר הוא עקרו ותקפו והחורף הוא חצי כסלו וטבת וחצי שבט שהוא אמצעו של סתיו ומצד אחר הקור הוא קשה מהחורף מפני שחוזק הקור אז הוא ביותר דשילהי סיתוא קשה מסיתוא כי היכי דשילהי קייטא קשה מקייטא:2יום ולילה לא ישבותו מכלל ששבתו בו ולא ניכר בין יום ולילה. אבל בששה עתים לא הוצרך לומר מכלל ששבתו אע"ג דלא ישבותו אכולהו קאי מפני שבהיות הארץ מכוסה במים אין מדרכה שיהיה בה לא זרע וקציר ולא קיץ וחורף ולא קור וחום ואין צורך להוציא מכח הדוקיא דלא ישבותו ומכלל ששבתו כל ימות המבול ואף החום והקור אין סבת מציאתם אלא התהפכות הניצוץ ההווה בזמן הקיץ יותר מן החורף ובהיות הארץ מכוסה במים שאין שם הפוך הניצוץ אין שם אחד מכל אלו אבל היום והלילה שאינם תלויים בגלוי הארץ שהרי ביום ראשון וביום שני מו' ימי בראשית כבר שמש בם האור והבדיל בין היום ובין הלילה אע"פ שהיתה אז הארץ מכוסה במים שעדיין לא נקוו עד היום הג' והיה עולה על הדעת שלא שבתו הוצרך לומ' דמדקא מר ויום ולילה לא ישבותו מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות אע"פ שהיו סובבים סביב הארץ כמנהגם ואע"פ שגדר היום הוא עליית השמש על הארץ והלילה הוא שקיעתו תחתיה ה"מ בהיותו מאיר אבל כשאינו מאיר הרי הוא כשאר חלקי הגלגל ולא יהיה אז לא יום ולא לילה אעפ"י שבשאר ימות הגשמים איכא היכר בין היום והלילה:3כל ימות המבול. פי' כל הי"ב חדש כמו שאמרו בב"ר אמר ר' יוחנן לא שמשו המזלות כל הי"ב חדש שנ' לא ישבותו מכלל ששבתו אבל לא ידעתי מה יעשו בפסוק ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה שאם שבתו המאורות כל הי"ב חדש של מבול א"כ לא בא עדיין האור עד אחר י"ז יום למרחשון שנשלמו בו הי"ב חדשים וא"כ איך היה יכול לראות באחד בתשרי אם חרבו המים שהוא תוך הי"ב חדש של ימי המבול ומאין ידע מספר הימים עד שאמר ויהי מקץ מ' יום ויפתח נח את חלון התיבה ויחל עוד ז' ימים אחרים ויוסף שלח את היונה ויחל עוד ז' ימים אחרים וישלח את היונה בשלמא גבי ויהי המבול מ' יום וארבעים לילה וגבי ויגברו המים חמשים ומאת יום וגבי ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום וגבי ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז יום לחדש וגבי בעשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים איכא למימר שהשם הודיעם לו למשה מאחר שכל אלה הם ספור התורה אלא הני שהם מה שידע נח עצמו היאך ידע זה ועוד הא דכתיב וישלח את היונה ולא מצאה מנוח ותשב אליו איך פרחה בלתי אור ואיך ראתה אם יש מקום לנוח בו ואיך ראתה העלה לטרוף אותו ומה תועלת לחלון התיבה אם לא היה אור בכל יום מימי המבול ורש"י פי' גבי ויפתח נח את חלון התיבה לצהר כלומר שעשה אותו לאורה:4לא ישביתו לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן. הוכרח לפרש לא ישבותו מלשון הפסקה מפני שהשביתה בכל מקום היא מנוחת הפועל ממלאכתו לא מנוחת הפעולה והחום והקור והקיץ והחורף והזרע והקציר והיו' והלילה הם פעולות המזלות והמאורות ולא תפול שביתה בהן:
