1לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם. פי' מלת ידון נגזר מן מדון וכמוהו ויהי כל העם נדון וחסר עלי ובי"ת באדם כבי"ת ויעבוד יעקב ברחל והריב היה אם להשחית אם לרחם:2לעולם לאורך ימים. לא לעולם ממש כמשמעו שכבר פסק וגזר מאותו יום ההשחתה אם לא ישובו עד ק"כ שנה ואין מדרך הל' לומ' שלא יהי' הריב הזה נמשך תמיד אלא עתה אפסיקנו אלא שלא יהי' לאורך ימים אלא עתה אפסיקנו או שלא יהיה לעולם אלא אפסיקנו:3כמו בשגם השי"ן בסגול כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר ואע"פ כן אינו נכנע לפני. הוסיף שתי מלות זאת בו אחר מלת בשגם מפני שלולי זה תהיה מלת גם דבקה עם מלת הוא שאתרי' ותהיה מורה שגם הוא בשר כמו האחר ואין שם אחר אבל עם התוס' הזה מור' שגם זאת ההתפעלות יש בו יחד עם ההתפעלו' שאינו נכנע לפניו ומה הי' ההתפעלות הנוספת על הראשונה שהוא בשר רך שאין בו שום קיום ועם כל זה אינו נכנע לפניו ומה היה עושה אם היה אש או דבר קשה כיוצא בו. ויש לתמוה שא"כ לא היה לו להביא אל התיב' מכל החי מכל בשר שני' מכל זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ מאחר שהתפעלתו לא היתה על פרטים מפרטי הבעלי חיים רק למין במה הוא מין כמובן מבשגם הוא בשר ומלא ידון רוחי באדם שפירושו במין האדם. ושמא יש לומר כי מלת באדם פה לא כיון רק על פרטי האדם שבאותו הדור וקראם בשם אדם המור' על המין מפני שכל פרטי הדור ההוא כלם השחיתו את דרכם מלבד נח ובניו ועל אותם הפרטי' עצמם נאמר בשגם הוא בשר ומה אם היו אש או דבר קשה כיוצא בו:
