1ויאסר הוא בעצמו אסר הסוסים למרכבה. לא בצווי כמו ויבן שלמה את הבית דאם כן ויאסר למה לי וכי תעלה על דעתך שהלך ברגליו ועוד הוה ליה למכתב וירכב יוסף את מרכבתו ויעל לקרא' אביו ומסתמא אסרו ומה שהאריך לומר אסר הסוסים למרכבה הוא מפני שאינו נופל האסירה רק בסוסי המרכבה כדכתיב כי אם הסוס אסור לא במרכבה עצמה:2וירא אליו יוסף נראה אל אביו. לא אביו אל יוסף דא"כ יהיה ויאסר ויעל שב אל יוסף ווירא אליו שב אל ישראל אביו וויפול על צואריו ויבך שב אל יוסף על פי קבלת רז"ל שאמרו אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף מפני שהיה קורא ק"ש ואין זה נכון מדרך הלשון ומה שנסתפקו רבותי' ז"ל במכילתא גבי ויצא משה לקראת חותנו וישתחו מי השתחוה למי עד שהוצרכו להביא ראיה מאיש לרעהו מי הוא הקרוי איש זה משה ולא אמרו שהוא משה מדכתיב לעיל מיניה ויצא משה ואין מדרך הלשון שיהיה ויצא מורה על משה וישתחו וישק לו שב על יתרו הוא מפני שלא חזר אחר זה אל משה כמו שחזר פה אחר וירא אליו אל יוסף. ומה שטען הרמב"ן ז"ל ולא ידעתי טעם בוירא אליו כי בידוע שנתראו פנים כאשר נפל על צוארו ועוד כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידו כמו שכתוב ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וישתחו לאפיו והשעה הזאת ראויה יותר להשתחוות לו עכ"ד. אין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען למה אמר וירא אליו כי בידוע הוא שנתראו פנים כאשר נפל על צוארו הנה מצאנו כיוצא בזה אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי ובידוע שמאחר שברכו נראה אליו רק כן דרך הלשון כי רחוק הוא לומר שלולא נראה אלי היה עולה על הדעת שברך אותי על ידי שליח כי לא נזכר בכתוב שהיה בימים ההם נביא אחר זולתו. ומה שטען עוד שאין מדרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידו אינה טענה כי יותר כבוד הוא שיפול יוסף על צוארי אביו בהיותו מלך אע"פ שהוא בנו ממה שיפול בנימין שהי' הדיוט על צוארי יוסף הגדול ממנו והחשוב עליו כאב והיותו מלך. ומה שטען עוד שהשעה הזו יותר ראוי' להשתחוות לו מהשעה שהשתחווה לו כשהוציא בניו מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה איננה טענה כי השעה הזו שהיתה תחלת ההראות אחרי כ"ב שנה ואחרי כ"כ צרות שעברו עליו שהיתה עת העלבון היתה ראויה אל הבכי ואל הנפילה אל הצואר יותר מהשתחויה והכבוד ושהעת של לקיחת הברכות מאביו הוא ובניו היתה יותר ראויה אל ההשתחויה והכבוד מהבכי והנפילה על הצואר:3על צואריו עוד לשון הרבות בכיה וכן כי לא על איש ישים עוד. והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאינו כן כי כל עוד בכתוב תוספת על עיקר הוא ואיננו כמו הרבה ופי' כי לא על איש ישים עוד שישים עליו כפי חטאיו ולא יותר ונ"ל שזה הפי' עצמו שפי' הרמב"ן ז"ל הוא הפי' שכיון גם הרב בפירושו שכך נראה מאמרו בפי' לא על איש ישים עוד וכתב אחר זה אף כאן הרבה והוסיף בכי' על הרגיל שפירושו הוסיף על העקר ומה שאמר ולשון רבוי הוא פירושו רבוי על העיקר והוא התוספת וכן מה שאמר שהוא לשון הרבות בכיה פירוש בכיה נוספת על המנהג הנהוג כי דבריו האחרונים מוכיחם על זה:
