18ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני יכנסו דברי באזניך. ב"ר לא שבקש לדבר באזניו ממש כי אין מנהג ההדיוט לדבר עם המלך או עם העומד במקומו ופיו באזניו:19ואל יחר אפך מכאן אתה למד שדבר אליו קשות. דאם לא כן למה יכעס אבל ממאמר כי כמוך כפרעה אין ללמוד שדבר אליו קשות אלא על פי מדרשו ודילמא אינו אלא כפשוטו שהוא למעלה וחשיבות גם לא ממאמר היש לכם אב או אח שאמרו מתחלה בעלילה באת עלינו בתך היינו מבקשי' או אחותנו היית מבקש שזה אינו אלא על פי מדרשו אבל לפי פשוטו יתכן לפרשו על דרך החמלה כדפירש הרמב"ן ז"ל אלא שהרב ז"ל לא פירשו אלא לפי מדרשו מפני שאף לפי פשוטו המדרש יובן ממנו על דרך הרמז וכיון שהתרעומת אינו מובן ממנו אלא ברמז אין בו מקום לכעס:20חשוב אתה בעיני כמלך. אף על פי שמלת כמוך מורה שפרעה כמוהו לא הוא כפרעה מכל מקום הכ"ף שבמלת כפרעה מורה גם הוא כפרעה ואף על פי שהמחוייב מהשני כפי"ן זה אחר זה הוא להשואת שניה' הרב ז"ל לא הזכיר רק שיוסף הוא כפרעה מפני שהמכוון פה אינו רק להשוות את יוסף לפרעה במעלת המלכות ומזה הטעם עצמו לא אמר חשוב אתה בעיני כפרעה כלשון הכתוב אלא כמלך ופי' כי נתינת טעם למאמר בי אדוני ופירושו מה שהוצרכתי לחלות פניך לומר בי אדוני שמעני בלשון בקשה ותחנונים הוא מפני שאתה חשוב בעיני כמלך לא נתינת טעם למאמר אל יחר הסמוך לו משום דאדרבה היא הנותנת שכיון שהוא חשוב בעיניו כמלך לא היה לו לדבר אליו קשות כי אין מנהג העבד לדבר קשות לרבו:21סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה. ב"ר ולפי זה לא תהיה מלת כי נתינת טעם אלא פירושו של ידבר נא עבדך דבר כאילו אמר ומהו אותו דבר כי כמוך כפרעה וכמוהו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך שפירושו מהו אותו שתדע כי גר יהיה זרעך:22מה פרעה גוזר ואינו מקיים. בב"ר אמרו כתוב בשיקטירון של פרעה שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שיראים ולא קיים שהרי המליך אותך שהיית עבד שכבר היה מפורסם לכל שהיה עבדו של פוטיפרע שר הטבחים:23מבטיח ואינו עושה. פי' ומכ"ש שאינו עומד בהבטחתו ומשום אף אתה כן איצטריכא ליה לומר שגם אתה כן שהבטחתנו ואשימה עיני עליו ולא קיימת ומפני שלא מצינו לפרעה שמבטיח ולא קיים נקט גוזר ואינו מקיים כדי להוציא ממנו במכל שכן שהבטיח ואינו עושה ואז יפול לומר אף אתה כן שהבטחת ולא קיימת שזהו הצריך להם והמבקשים למצא שניהם לפרעה וליוסף טועים הם:24אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדניך. ב"ר ופי' כי נתינת טעם למאמר אל יחר ופירושו מה שהוצרכתי לבקש ממך אל יחר אפך בעבדך הוא מפני שאם יחר אפך אהרוג אותך ואת אדניך:
