1אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם ותשא אשתו. בב"ר דאל"כ מאי ואיבה אשית בינך ובין האשה דקאמ' ליה דמשמע שהיה מקפיד על אהבתה:2לא יהיה לך קומה ותשכנו בעקבו. דאל"כ מאי ענין ואתה תשופנו עקב בקללתו של נחש הא לאו קללה היא זו וא"ת אי הכי מגחונך תלך נפקא י"ל דאי מהתם הוה אמינא ההוא לקציצת רגלים לחודיה שיהיה הליכתו על גחונו ולא על רגליו אבל אם רוצה לקום קם בקומה זקופה כתב רחמנא תשופנו עקב להודיע שלא יהיה לו קומה זקופה והוסיף בי"ת בתחלת עקב ווי"ו בסופו ואמר בעקבו מפני שבזולת תוספת הבי"ת בראשו והוי"ו בסופו יהיה פירושו באחרונה כמו לעול' עקב ועם תוספות הוי"ו בסופו והבי"ת בראשו יהיה פי' בעקב שלו ויחויב מזה שיחס' גם ממלת ראש בי"ת כי לא יתכן להיות פי' ראש תחלה ופי' עקב בעקב שלו רק פירושו הוא ישופך בראשך ואת' תשופנו בעקבו:3ואף משם תמיתנו. דאל"כ אין תשופנו דומה לישופך דהתם הכאה שיש בה מיתה והכא הכאה שאין בה מיתה ומראש ועקב משמע דאין בין שתי ההכאות אלא חלוף מקומו' בלבד ואשר הביאו לפרש ראש ועקב כמשמעם עד שיצטרך לומר ואף משם תמיתנו ולא פירשם תחלה וסוף מלשון ראש דברך אמת ולעולם עקב מפני שדרך הנחש לנשוך לעולם בין קודם ההכאה בין אחר ההכאה גם כי המנהג הוא להכות הנחש בראשו והנחש ישך בעקב או קרוב לו:4ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם. פי' אע"פ שתשופנו הוא לשון שריקה וישופך הוא לשון כתיתה מ"מ מפני שהל' של תשופנו הוא כמו הל' של ישופך ומנהג הכתוב מדרך הצחות לעולם להשוות הלשונות אעפ"י שהם מתחלפי הפי' כמו רוכבים על שלשים עיירים ושלשים עיירים להם בלחי חמור חמור חמורתי' הוכרח לכתוב שניהם בלשון נשיפה אף על פי שהאח' מלשון כתיתה והאחר מלשון שריקה שלא יתכן שיהיו שניהם מלשון כתיתה שאין הכתיתה נופלת אלא בראש שברת ראשי תניני' ובנשיכת הנחש אינו נופל בו כתית' רק שריקה ולא שניה' מלשון שריקה כי אין שריקה לאדם בעת הכאת הנחש:
