מזרחי, בראשית ג׳:י״ד

מפרשים:
14 היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעי'. בב"ר ולא הבינותי זה שהרי הנחש מסית איקרי כמו שאמרו מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית והמסית כבר חייבה עליו התור' מיתה אע"פ שדברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב שומעין וא"כ מהו זה שאמרו שאילו שאלו למה עשית זאת היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דמשמע דאלו היה משיב זה היה נפטר מענשו ועוד שלא אמרו זה אלא גבי שליח לדבר עביר' שיודע באיסורו של דבר ועובר בו כדמשמע מלישנא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכדאיתא בקדושין פרק האיש מקדש אבל הכא שהאשה לא ידעה באסורו של דבר שהרי הנחש הטעה אות' כמו שאמר' הנחש השיאני שפירושו הטעני והמוטעה כשוגג לכל דבריו לא שייך בזה דברי הרב ודברי התלמי' דברי מי שומעי'. תדע שהרי בפרק שני דקדושין גבי שליח שלא עשה שליחותו מעל פריך הגמרא נימא אין שליח לדבר עבירה והקשו התוספות והא על כרחין בשוגג קא מיירי דאי במזיד ליכא מעילה וכיון דשוגג הוא לא שייך ביה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעי' ואע"פ שיש להשיב על הקושיא הזאת שהנחש לא הטעה את האשה אלא לענין זה שאמר לה שהשם לא הזהיר אתכ' אלא מפני קנאתו שיודע הוא שבאכילתו תהיו יוצרי עולמו' כו' כדלעיל אבל לעולם יודעת היתה שהשם הזהיר על זה ולא היה לה לעבו' על דברי השם דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מ"מ קושיית המסית במקומה עומדת דלא גרע ממסית שחייבה עליו תורה מיתה ואע"פ שדברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב שומעין ואין להשיב אע"פ כן היה לו לשאול אותו כדי שישיב התשובה הזאת ויבטלנה שלא יחשוב החושב שהיה לו להשיב דא"כ מאי מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית דקאמ' דמשמע שאם היה משיב היה זוכה בדבריו ושמא י"ל דהכי קאמר מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית שאם היו מהפכין היה לו לשאול אותו כדי להסיר עצמו מן התרעומ' שלא יאמרו שאלו היה מהפך בזכותו היה מוצא לו זכות והיה נוצל מן העונש:
15 אם מבהמה נתקלל פי' אם נתקלל בעבור שלו יותר מן הבהמה:
16 מן החיה לא כל שכן שהפחותה שבבהמו' שוהה בעבור שלה יותר מן החיה כדאי' בפ"ק דבכורות:
17 שימי עבורו של נחש ז' שנים. שהרי ימי עבורו של חתול נ"ב יום והחזיר ס' יום והשועל ו' חדשים ובהמה טהורה הדקה ה' חדשים והגסה ט' חדשים והבהמה טמאה י"ב חדש והזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והקוף והקיפוף ג' שנים והאפעה ע' שנה כדתני' בפ"ק דבכורו' ובב"ר ומדלא הוה ליה למכתב אלא מכל הבהמה וכ"ש מן החיה וכתב מכל החיה ש"מ דה"ק ארור אתה מכל הבהמ' כבהמה אצל החיה וכמו שקללת הבהמה מן החיה היא על אחת שבע ומאי ניהו חמור מחתול שבשנה א' של עבור החמור מתעבר החתול ז' פעמי' כל עבור מנ"ב יום ככה נתקלל הנחש מהבהמה על אחת ז' וכיון שהבהמה מתעברת פעם אחת בשנה יהיה עבור הנחש פעם א' לז' שנים. וליכא למימר דמכל החיה דהכא היינו ארי או אפעה דא"כ הוה ליה למכתב מכל החיה וכ"ש מן הבהמה מדכתב שניהם שמע מינה לומר לך כשם שנתקללה בהמה טמאה מהחיה כך נתקלל הנחש מהבהמה. וא"ת אימא כשם שנתקללה הפחותה שבבהמות מהפחותה שבחיות על אחת שלש ומאי ניהו דהוא עז מהחתול כך נתקלל הנחש מהבהמה על אחת שלש ניהוה ליה חמיסר ירחי כבר תרצו בגמ' כיון דקללה הוא שדי קללה עלויה הלכך כל מה שאתה יכול לדרוש להחמיר הקללה שדי עלויה והוא הדין נמי הוי מצינן לאקשוי אימא כשם שנתקללה בהמ' מחיה על אחת שני' ומאי ניהו חמור משועל כך נתקלל הנחש מהחמור על אחת שנים אלא דאיכא לשנויי כדשנינן לעיל שדי קללה עלויה ועוד מכל הבהמה ומכל החיה כתי' דמשמע משו' בהמה דיתרה קללתה על שום חיה אבל ליכא למימר כשם שנתקללה החיה מן הבהמה על אחת שלש ומאי ניהו ארי מן החמור כך נתקלל הנחש מאותה חיה על אתת שלש דה"ל תשע שנין דמי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה מכל הבהמה ומכל החיה כתיב מן הבהמ' שנתקללה מחיה ולא מן החיה שנתקללה מן הבהמה:
18 רגלים היה לו. בב"ר דאל"כ מאי על גחונך תלך מעיקר' נמי הכי הוה: