1שתהא גומלת חסדים וכדי היא ליכנס בביתו של אברהם. דאם לא כן למה בחר בזה הסימן:2ולשון הוכחת ביררת. לא מלשון הוכחה. וא"ת למ"ד בפ"ד מיתות כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו היאך ניחש כבר הקשו התוספות בפרק גיד הנשה על זה ותרצו דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידין עד שהגידה לו בת מי היא ואף על גב דכתיב ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח נמי מספורו של אליעזר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את ואחר כך ואשים הנזם על אפה ואף לפרש"י שפירש ויאמר בת מי את שאחר שנתן לה שאלה לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם כיון שהיה בטוח בזכותו של אברהם הרי הוא כאלו שאל מתחלה ולא סמך על הנחוש. אך קשה דבפ"ק דתענית ובבראשית רבה אמרו ד' שאלו שלא כהוגן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש וכלב בן יפונה ויפתח הגלעדי אליעזר דכתיב והיה הנערה אשר אומר אליה וגומר יכול אפילו חגרת או סומא נזדמנה לו רבקה הא אם היתה חגרת או סומא לא היה שואל ולא נותן אבל לגרסת הבראשית רבה שאמרו אילו אמה יצאת והשקתהו היה משיאה לבן אדוניו אתמהא ואתיא שפיר דאמר מילתא דאינה נראת לעינים היא. ושמא י"ל דבחגר' ההולכ' על ידי רגל של עץ ובסומא שעיניה פקוחות ואינה רואה מחמת חולי הוא דקאמ' שאין זה נראה לעינים. והא דלא קאמרי יכול ממזרת או שפחה כדקאמרי בשאול וכלב כבר תרצו התוספו' בתעניו' לפי שעדיין לא ניתנה תורה ולא היה היה אז פסול ממזרת ושפחות:3ובה אדע לשון תחנה. לא שע"י הסימן הזה ידע זה דומיא דאותה הוכחת רק הוא התחלת דבור שהתחנן לשם שיודיע לו בה כי עשה חסד עם אדניו בשיקרה לפניו האשה ההוגנת לו ממשפחתו:
