26שמע תשמע זו קבלה כו' עד וכיוצא בהם. מפני שנאמרו כאן ארבעה מיני לשונות של צווי שהן השמיעה והעשייה והאזנה והשמירה לפיכך הוכרח לפרש כל אחד מהם לעניין אחר השמיעה על קבלת עול המצות שיקבלום בלבם לעשותם כי השמיעה תאמר על הקבלה והעשייה על עשייתה ממש והאזנה על הטיית אזנם על דקדוקי המצוה ופרטיה שבזה צריך הטיית אזן יתרה ולפי שאין חוץ מאלה הג' פעולות שום פועל אחר בעניין קיום המצות הוכרח לפרש המאמ' של ושמרת כל חקיו שלא בא רק בעד חקיו שהם המצות שאין להם עלה וסבה אלא גזרת מלך בלבד כאכילת חזיר ולבישת שעטנז ופרה אדומה ואע"פ שהפרה יש בה טעם נסתר שנתגלה למשה רבי' לבדו כדר' יוסי בר חנינא מ"מ לשאר כל ישראל שלא נודע להם טעמה אינה אלא נזרה אבל לא מפני שפירוש חוק' מורה על זה שהרי בחקה אחת יהיה לכם ובזאת חקת הפסח ושמרת את החקה הזאת לא דרשו גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה כמו שדרשו בחקה דפרה ובחקתי ותורתי בם אי אפש' לומ' זה על הפסח ועל התפלין מפני שטעמן מבוא' ואינן מאות' שהשטן ואומו' העולם מונין את ישראל אלא מפני שזאת המלה ומלת גזרה הנרדפת לה הן מהשמות הנאמרי' בכלל ויחוד בכלל מפני שהמצווה אות' הוא מלך מלכי המלכים וצוויי המלך כלם מכוני' בשם גזרות וביתו' כשהמצוה ההיא אין לה סבה ועלה רק גזרת מלך בלבד. לפיכך כשתבא מלת חקה במקום מצוה כמו ושמרת את החקה הזאת זאת חקת הפסח חקה אחת יהיה לכם שאין הכונה בה רק על המצוה יפרשו אותה גזרה על צד הכללות שהם מצות השם שבין אותן שיש להן עלה וסבה בין אותן שאין להן עלה וסבה אינן אלא גזרות וכשתבא המלה הזאת עם המצוה כמו מצותי חקותי ותורותי וכמו והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו או יחד עם התורה כמו זאת חקת התורה שאז אינה מתפרשת במקום מצוה יפרשו אותה ביחוד שהיא גזרת מלך בלתי סבה ועלה אבל במכילתא לא דרשו על ארבע לשונות של ציוי שהן השמיעה והעשייה והאזנה והשמירה אלא על ד' לשונות של מצוה שהן קוליי' והישר בעיניו ומצותיו וחקיו ואמרו לקול יי' אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בי' קולות והישר בעיניו אלו הגדות משובחות הנשמעו' באזני כל אדם ומצותיו אלו גזרות כל חקיו אלו הלכות דברי רבי יהושע רבי אלעזר המודעי אומר לקול יי אלהיך מלמד שכל מי שהוא שומר מפי הגבורה מעלין עליו כאילו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולמים והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלים עליו כאילו קיים כל התורה כלה והאזנת למצותיו אלו הלכות ושמרת כל חקיו אלו עריו' ולא ידעתי למה חשש הרב בשנוי לשונות של צווי ולא בשנוי לשונות של מצוה וכ"ש שהמכילת' לנגדו שלא השגיחה בשנוי לשונות של צווי אלא בשנוי לשונות של מצוה:27ולפי פשוטו כי אני יי רופאך מלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חולי וכן הוא אומר רפאות תהי לשרך. ובמכילת' אמרו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ומה תלמוד לומר כי אני יי רופאך אמר להם הב"ה למש' אמור להם דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם רפואה הם לכם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ואומר רפאות תהי לשרך וקורא אותו לפי פשוטו לפי שהיא קרוב לפשוטו יותר מן הפירוש הראשון אף על פי ששניהם שנויים במכילתא הראשון דברי רבי יהושע והשני דברי רבי אלעזר המודעי אבל הרמב"ן ז"ל כת' בשם רש"י ז"ל נוסחא אחרת ופשוטו כאדם שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירין האדם לחליו והנוסחא הזאת משובש' בלא ספק שאין ראוי לומר המחזירין את האדם לחליו מפני שזה מורה שכב' חלה והכתוב אומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשי' עליך ולכן ראוי לגרוס כאד' שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברי' המביאי' את האדם לחולי שהרפואה נאמרת על שמירת הבריאות כמו על הפר' החולי ופירושו כל המחלה לא אשום עליך מפני שעם התורה והמצות שנתתי לך תשמר מהדברי' הגרמי' את החולי וזהו המכוון בעצמו מדברי המכילת' ולכן מה שטען הרמב"ן ז"ל ואין דרך שיבטוח האדון את עבדו אם תעשה כל רצוני וחפצי לא אמיתך בתחלואי' רעים ולא כן כל ההבטחו' שבתורה אינה טענה. ומה שטען ואין פשוטו של מקרא שיהיה רופאך תאר לא הבנת כונתו כי אם כיון בזה לומר שאין דרך המלה הזאת להנקד ככה רק בהיותה בינוני לא כשהיא שם תאר הנה מצאנו וזכור את בוראך שהוא שם תאר גם כן יי' שומרך כי אחריו יי' צלך שהוא שם תואר:
