מזרחי, דברים כ״ג:י״ח

18 לא תהיה קדשה מזומנת לזנות. כמו הקדשה דיהודה ותמר ועל כיוצא בזה הזהירה תורה את האב בפסוק אל תחלל את בתך להזנותה כדתניא בספרי בפרשת קדושים זה המוסר בתו שלא לשם אישו' שהמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה עליה משום לא תהיה קדשה בין מדעתה בין מדעת אביה כדכתב הרמב"ם פרק שני מהלכות נערה בתולה ואנקלוס שתרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבד הוא מפני שאף זו מופקרת לבעילת זנות הוא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה שהרי הוקשו העבדים לחמור שנאמר שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ורבותא קמ"ל שאף זו שאינה מפקרת עצמה לכל היא בכלל אזהרת לא תהיה קדשה וכל שכן המפקרת עצמה לכל זהו הנראה מפרש"י ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ראשון מהלכות אישות קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצתה היא והוא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קדושין לוקה לפי שבעל קדשה הרי שפירוש הלאו הזה בין לאות' המופקרת ומזומנת לכל בין לאותה שבעל לשם זנות בלא קדושין אף על פי שאינה מופקרת לכל מאחר שבא עליה בלא קדושין אך בבעילת השפתה פסק בפרק שנים עשר מהלכות אסורי בית העבדים שהטבילום לשם עבדות וקבלו עלוהם המצות שהעבדים חייבים בהם יצאו מכלל הכותים ולכלל ישראל לא באו לפיכך השפחה אסורה לבן חורין והבא עליה מכין אותו מכת מרדות מד"ס מפני שהוא סובר שכיון שיצאת מכלל כותים ולכלל ישראל לא באה אע"פ שאין קדושין תופסין לו בה אינה בכלל אזהרת לא תהיה קדשה דהתם מבנות ישראל כתיב וזו לאו מבנות ישראל שהרי גם הכותים אין קדושין תופסין בה ואע"פ כן אינה בכלל אזהרת לא תהיה קדשה מאחר שאינה מבנות ישראל אבל אנקלוס ורש"י ז"ל סברין שמכיון שטבלה וקבלה עליה המצות והרי היא חייבת בכל המצות שהישראלית חייבת בהן הרי היא כבנות ישראל ואינה אסורה לבן חורין אלא מד"ס וגבי טבילת העבדים וקבלתן המצות צריך לומר ג"כ שהם גרים גמורים מן התורה ואינן אסורין בבת חורין אלא מד"ס ואם כן למה אמרו שאין העבד חייב רק במצות עשה שאין הזמן גרמה אבל במצות עשה שהזמן גרמה הם פטורין והלא כבר קבלו עליהן כל המצות ולפיכך אין צריכין בעת שיהיו בני חורין אלא טבילה בלבד לא קבלת המצות שכבר קבלום בעת שטבלו לשם עבדות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' שלשה עשר מהלכות איסורי ביאה ושמא יש לומר שהכתוב רצה לפטרה הגזרה שוה דלה לה מאיש' אע"פ שהם ישראלים גמורים מפני שהם משועבדים לאדוניה כמו שהאשה משועבד' לבעלה וכמו שהאשה אף על פי שהיא ישראלית גמורה פטרה הכתוב מהן כך העבדים אף על פי שהם ישראלים גמורים פטרם הכתוב מהן:

19 ולא יהיה קדש מזומן למשכב זכר. כדתני' בפ' ד' מיתות אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ וגו' דברי ר' ישמעאל ופרש"י וגם קדש היה בארץ מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה והדר גמרי' תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכר דכתיב אשר ישכב את זכר משכבי אישה תועבה עשו שניהם דמיהם בם מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף תועבה האמור כאן אף נשכב במשמע וכיון דשוכב כתוב בהדיא ואת זכר לא תשכב משכבי אשה נשא' קרא דלא יהיה קדש בנשכב וחזר ופירש וגם קדש היה בארץ לשון זנות דכתיב כתועבות הגוים ומשכב זכר תועבה הוא. והרמב"ן טען ואמר ואם הלאו הזה הוא אזהרה באשה הנשכבת ויזהיר בהיותה מקדושת ומזומנת לזנות אם כן אין הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע מחייבי לאוין אע"פ שהוא לשם זנות ולא לשם אישות וכן הקדש הזה למה יזהיר בהיותו קדש ומזומן אפי הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת בית דין ועוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא בכם קדש כי מבנות ישראל ומבני ישראל כאילו בעם אחר ידבר ואמר והנראה בעיני בלאו הזה כי הוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה או שתתקן לה קופה של זנות כמנהג ארצות יושבות על הפתח בתפים ובכנורות כעניין שכתוב קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה הטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרו וכן יזהיר לבית דין על הקדש אחר זה כתב וראיתי בספרי לא תהיה קדשה מבנות ישראל אין אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש מבני ישראל אין אתה מוזהר באומות שהיה בדין ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל או חלוף אם קדש חמור אין אתה מוזהר עליו באומות קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות וכו' ונראה מזה שאין מדרשם כדברי אנקלוס שהרי לדבריו אין חומר בקדש יותר מן הקדשה ועוד מהו זה שאומר אין אתה מוזהר עליו באומות ולא אם היה מדרשם בקדש לזכר הנשכב כמדרשו של רבי ישמעאל במסכת סנהדרין לא יתכן שיאמרו אין אתה מוזהר עליו באותות שהנשכב מן הכותי בסקילה הוא עכ"ד. ואני תמה מאד כי מאמרו והנראה בעיני בלאו הזה שהוא אזהרה לבית דין שלא יניתו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה וסיים וכן יזהיר לבית דין על הקדש נראה שהוא רוצה לבטל דברי ר' ישמעאל שאמר בפירוש שהיא אזהרה לזכר הנשכב שבמקום שהוציא רבי עקיבא האזהרה לזכר הנשכב מקרא דואת זכר לא תשכב קרי ביה לא תשכב הוציא אותה רבי ישמעאל מקרא דולא יהיה קדש גם מה שהוכיח מדברי הברייתא ששנו בספרי אין אתה מוזהר באומות שאין מדרשם כמדרשו של רבי ישמעאל לא ידעתי למה הוצרך לכל זה וכי משום דתנא דברייתא חולק בפירוש ולא יהיה קדש עם רבי ישמעאל יבטל פירושו של רבי ישמעאל ועוד למה לא הוכיח זה מדברי ר' עקיבא שהוא בר פלוגתיה דרבי ישמעאל דפליג עליה בהדיא רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב קרי ביה לא תשכב אבל הוכרח להוכיח זה מבריתא דספרי ומה שטען למה יזהיר בהיותו קדש ומזומן והלא אפילו הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת ב"ד וכן למה יזהיר בהיותה מוכנת ומזומנת לזנות והלא גם האשה הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע היא מחייבי לאוין אינה טענה כי רש"י עצמו פירש בפרק ארבע מיתות גבי וגם קדש היה בארץ שהיא לשון זנות דכתיב ביה כתועבות הגוים ומשכב זכר תועבה היא ולא שהיה מזומן להבעל אך מפני שמדרך הנבעל והנבעלת בזנות בלא קדושין הוא להיות מוכנים ומזומנים לזנות נקראו כל הנבעלים והנבעלות קדשים וקדשות מלשון הכנה והזמנה תדע שהרי אח' שפירש על לא תהיה קדשה מופקרת ומזומנת לזנות חזר וכתב ואנקלוס תרגום לא תהא אתתא מבנות ישראל לגבר עבד שאף זו מופקר' לבעילת זנות היא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה הנה מאמרו שאף זו נראה שכוונתו לומר שאף זו בכלל קדשה היא ואם היתה אזהרת הקדשה במזומנת לזנות דוקא אין זו מזומנת אלא מופקרת לבעילת זנות מחמת שאין קדושין תופסין בה וכן כתב הרב עצמו שאף זו מופקרת ולא אמר שאף זו מופקרת ומזומנת וכן כתב ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה שאף הוא נעשה קדש על ידה שכל בעילותיו בעילות זנות שאין קדושין תופסין לו בה כלו' והרי הוא בכלל ולא יהיה קדש ואלו היתה אזהרת ולא יהיה קדש במזומן דוקא אין זה מזומן אלא שכל בעילותיו עם זו הן בעילות זנות מאחר שאין קדושין תופסין לו בה אלא על כרחינו לומר שאין אזהרה הקדש והקדש' במזומנה בלבד או במזומן בלבד אלא שנקראו בשם קדש וקדשה מגיד שרוב הנבעלות לזנות דרכן להיות מזומנות לכל וכן הנבעל ומה שטעו עוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה בכם קדש כי מבני ישראל ומבנות ישראל כאילו בעם אחד ידבר אינה טענה כי דרך הכתוב כן הוא כי כמוהו כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל ולא אמר כי ימצא איש גונב נפש מכם: