רש"י על דברים כ״ג:י״ט:א׳-ב׳

« רש"י על דברים כ״ג:י״ח רש"י על דברים כ״ג:כ׳ »

19 שפתי חכמים פתח ↗

לרבות שינוייהם וכו'. וא"ת והיכי שבק רש"י דברי בית הלל דאמר ב"ק צד. הם ולא שינוייהם, ומפרש כבית שמאי דדרש גם לרבות שינוייהם. וי"ל כיון דקאמר בגמרא גם לב"ה קשיא, משום הכי פירש אליבא דב"ש:

19 גור אריה פתח ↗

גם לרבות שינוייהם. זה לא כדברי בית הלל בפרק הגוזל ב"ק ריש צד., דקאמר זה לבית שמאי, ואילו לבית הלל "גם" קשיא, כדאמרינן התם:

19 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה גם שניהם, לרבות שינוייהם, כגון חטים ועשאן סולת. ע"כ. כלומר גם אם מה שנותן לזונה בתורת אתנן זה חיטים, וטחנן ושינה צורתן ועשאן סולת, אף על פי שהשתנתה צורתן פסולים לקרבן מנחה. מקורו של דין זה בתמורה ל ע"ב. וזה שרש"י נוקט כדברי בית שמאי שם ולא כדברי בית הלל, נראה מכיון שהם קרובים יותר לפשוטו של מקרא. וראה "שפתי חכמים" אות ח. פ' כי־תצא תשמ"ט

20 שפתי חכמים פתח ↗

אזהרה ללוה כו'. דאל"כ לא תשוך מיבעי לי', כי הלוה הוא הגורם למלוה שישכנו:

20 מזרחי פתח ↗

לא תשיך אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה. בספרי דאל"כ לא תשיך מיבעי ליה כי המלוה הוא הנושך והלוה הוא הגורם למלוה שישכנו אבל אזהרת המלוה אינו אלא מקרא דאל תקח מאתו נשך ותרבית:

20 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לא תשיך, אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה וכו'. לפי זה צריך לפרש "לנכרי תשיך" שבפסוק הבא - לנכרי תשלם רבית, כלומר תלוה ממנו ושלם לו. וכך גם התרגומים וגם ר"ע ספורנו. אבל ראה ספר "מצוות השם", שלפיו מדובר בפסוק הבא בהלוואה בריבית לנכרי. וצריך לבדוק אצל מוני המצוות. פ' כי־תצא תשנ"א

19 אתנן זונה. נָתַן לָהּ טָלֶה בְּאֶתְנַנָּהּ פָּסוּל לְהַקְרָבָה:

20 ומחיר כלב. הֶחֱלִיף שֶׂה בְכֶלֶב ספרי; תמורה כ"ט:

19 מזרחי פתח ↗

אתנן זונה נתן לה טלה באתננה פסול להקרב' ומחיר כלב החליף שה בכלב. הא דפי' טלה באתננה ושה בכלב לאו למעוטי שנוייהן כגון חטין ועשאתן סלת לומר שאותן כשרין למזבח מפני שאינן קרבין הן עצמן לגבוה דהא אחר זה פי' בהדיא גם שניהם לרבות שנוייהם כגון חטין ועשאתן סולת שגם הם אסורין למזבח אלא משום דבעי לפרושי גם שניהם לרבות שנוייה' הוכרח לפרש אתנן ומחיר דמיירי בטלה ושה שעצמן קרבין למזבח כדי לפרש מלת גם לרבות שנוייהם שאע"פ שאינן אתנן ומחיר אלא שנוייהם וחלופיהם אפי' הכי כיון שהן באין מכח האתנן והמתי' אסורין וא"ת היכי שביק דברי ב"ה שאמרו הם ולא שנוייה' ונקיט דברי בית שמאי שאמר גם לרבות שנוייהם כדתניא בפי' מרובה נתן לה באתננה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין תני חדא אסור ותני חדא מותר אמר רב יוסף בית שמאי אוסרי' וב"ה מתירין מאי טעמא דבית שמאי דכתיב גם לרבות שנוייהם וב"ה הם ולא שנוייה' יש לומר שאני הכא דלב"ה גופיה קשיא גם כדאיתא התם ולב"ה הא כתיב גם גם לב"ה קשיא. והרמב"ן ז"ל טען על דברי הרב ואמר היכי שביק ב"ה ונקיט כבי' שמאי ורצה לתרץ קושית גם לב"ה ואמר וטעם גם בעבור שהזכיר כבר פסולי הקרבן במומן ואמר בהם לא תזבח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יי' אלהיך הוא הוסיף כאן לומר כי גם האתנן והמחיר שגופם תמים הם תועבת יי' אלהיך כמותם תו טעם גם בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן תלה הקטן בגדול ואמר תועבת יי' גם שניהם כלומר הקטון כמו הגדול וכמוהו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יי' גם שניהם תלה הקטן בגדול וכן ומתו גם שניהם אבל הרב ז"ל ימאן זה כי היאך יתכן לתרץ קושיא גם לב"ה שהיא על פי דרכי הדרש שכל אתין וגמין רבויין עם דרכי הפשט שאין דנין אותם אלא לתוספות על האמורים למעלה והנה ומתו גם שניה' שהביאו הוא לעזרו ואמר כמו שפירשתי איננו כי אם על דרך הפשט כמו שנראה ממה שכתב שם הוא בעצמו אבל רז"ל דרשוהו בספרי לרבות הבאים אחריהם והביאו גם הוא בפירושו ואם כן קושיית גם הוא לב"ה על פי דרכי רז"ל במקומה עומדת:

19 רמב"ן על דברים פתח ↗

גַּם שְׁנֵיהֶם, לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּין וַעֲשָׂאָן סֹלֶת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים כ"ג:י"ט. אֲבָל בַּגְּמָרָא בבא קמא סה ב אָמְרוּ, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, אֶלָּא הֵם וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם הֵם וְלֹא שִׁנּוּיֵיהֶם. וְטַעַם גַּם שְׁנֵיהֶם, בַּעֲבוּר שֶׁהָאֶחָד בֶּאֱמֶת תּוֹעֵבָה גְּדוֹלָה וְהוּא הָאֶתְנָן כִּי בּוֹ נֶעֶשְׂתָה תּוֹעֲבַת הַזִּמָּה, אָמַר שֶׁגַּם שְׁנֵיהֶם יְתָעֵב ה'. וְכָמוֹהוּ משלי יז טו, מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם, יִתְלֶה הַקָּטָן בַּגָּדוֹל. וְכֵן דברים כב כב וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. אוֹ טַעְמוֹ שֶׁהִזְהִיר כְּבָר עַל פְּסוּלֵי הַקָּרְבָּן בְּמוּמִין וְאָמַר בָּהֶם דברים יז א, לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא, הוֹסִיף בְּכָאן לוֹמַר כִּי גַּם הָאֶתְנָן וְהַמְּחִיר, שֶׁגּוּפָם תָּמִים, גַּם הֵם תּוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כְּמוֹתָם, וְהוּא הַנָּכוֹן. וְכֵן משלי כ יב אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם, יִרְמֹז לָאָדָם בִּכְלָלוֹ, יֹאמַר שֶׁה' יָצַר אֶת הָאָדָם וְעָשָׂה גַּם אֵלּוּ בּוֹ. וְכֵן משלי כ י אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם, יִרְמֹז לְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְכָל עוֹשֵׁק, שֶׁהֵם תּוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֵלּוּ וְלֹא יַזְכִּירֵם.

20 גור אריה פתח ↗

אזהרה ללוה כו'. דאם לא כן, 'לא תשוך' מבעיא ליה רש"י ב"מ ס ע"ב, מאי "לא תשיך", אלא אזהרה ללוה שלא יעשה שיהיה המלוה נושך, ו"לא תשיך" פעל יוצא לאחר:

20 משכיל לדוד פתח ↗

לא תשיך וכו׳ ואחר כך אזהרה למלוה וכולי לא ידענא מאי אחר כך דאמר מר שהרי פ׳ זה דאם כספך לא תתן וכו׳ קדים לזה טובא שהוא בפרשת בהר סיני. ובר מן דין לא ידעתי אמאי לא נקט קרא דמקמי הכי אל תקח מאתו נשך ותרבית ותמהני מהמפ׳ ז״ל שלא העירו בזה:

« רש"י על דברים כ״ג:י״ח רש"י על דברים כ״ג:כ׳ »