מזרחי, דברים כ״א:י״א

11 ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. כדתניא בפ"ק דקדושין לא דברה תורה אלא כנגד יצ"ה מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבלות ופרש"י יפת תואר משמע מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה התירה לו בקושי דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמיתות שחיטות דהיינו בשר מסוכנת שחוטה ואע"פ שהיא מאוסה כדכתיב ולא יבא בפי בשר פגול ואל יאכלו בשר תמותות נבלות דהיינו לאחר שימותו ויה' נבלות והאי לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע דקאמר אינה אלא הביאה הראשונה שהוא קודם כל התנאים האמורים בפרשה אבל הביאה השנייה שהיא אחר כל התנאים שכתוב בה ואחר כן תבא אליה ובעלתה הרי היא מותרת לו על פי הדין ואין בכך כלום מאחר שנעשו בה כבר כל תנאי הגרות וכך נראה גם כן מלישנא דגמרא דאבעיא להו כהן מהו ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה דכ"ע לא פליגי דשרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כי פליגי בביאה שנייה רב אמר מותר הואיל ואשתרי אשתרי ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא איכא דאמרי בביאה שנייה דכ"ע לא פליגי דאסור משום דאסירא ליה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינן ביה והבאתה אל תוך ביתך קרינן ביה וראית בשביה אך קשה מבריתא דקתני והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה ופרש"י שלא ילחצנה לבא עליה דמשמע דבמלחמה אסור לבא עליה כל עיקר אפילו ביאה ראשונה ואינו מותר עד לאחר כל המעשים דאם כן מאי לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיביאנה לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך הא איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים ועוד אמאי קרי לה בשר תמותות הרי כבר נתגיירה ועוד קשה מהא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין תמר בת יפת תואר היתה ולפיכך היתה מותרת לאמנון כדכתיב דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואם לא בא דוד על מעכה אם תמר עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון הרי אחותו מאביו היתה שהרי אם תמר לאחר כל המעשים חשובה גיורת ולקוחים יש לו בה דבשלמא אם נפרש דיפת תואר מותרת מיד שפיר קאמר ליה תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה מותרת לו דאיכא למימר שנתעברה אמה במלחמה שעדיין היתה אמה כנענית וזו אינה חשובה בתו של דוד שאין בן הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה דולדה כמוה אלא לפרש"י שפירש שלא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה עד לאחר כל המעשים מאי לא ימנעני ממך דקאמרה ליה והתוספות תרצו בזה דקושיא קמייתא דהיאך נתפיס יצרו איכא למימר דביטול ממנו יצר הרע כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים ומה שהקשו אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה הא נמי לא קשיא דאיכא למימר לפי שנתגיירה בעל כרחה ואינה גיורת גמורה קרי לה בשר תמותות ומה שהקשו מתמר לא קושיא דאיכא למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא מקודם לכן היתה אמה מעוברת והא דכתיב תלבשנה בנות המלך מעילים לא משום שהיתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך אך קשה אי כדפירש רש"י אחר כל המעשים מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשניה דמחלק בהו הגמרא כדלעיל ואני תמה מאד מדוע לא פירשו את דברי רש"י ז"ל שלא ילחצנה לבא עליה במלחמה אבל מביאה אל העיר ובועל אותה שם לשבור את לבו הזונה ואחרי הביאה הראשונה תאס' עליו עד שיעשה בה כל האמורים בפרשה כדכתב הרמב"ן ז"ל שעם הפי' הזה יותרו כל הקושיות דלעיל דמה שהקשו עליו הואך נתפייס יצרו בכך הא איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים לא קושיא שכבר בא עליה מיד כשהביאה בביתו ומה שהקשו עוד אמאי קרי לה בשר תמותות לא קשיא שהרי לפי הפירוש הזה הביאה ראשונה קודם שנתגיירה היא ומה שהקשו מתמר נמי לא קשיא דלפי זה קודם כל המעשים בא על אמה ונתעברה הימנו וילדה כמוה והשתא אתיא שפיר הא דכתיב כן תלבשנה בנות המלך מעילים כמשמעו ומה שהקשו עליו א"כ מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו הגמרא לא קשיא ולא מידי משום דביאה ראשונה היתה קודם כל המעשים והשנייה אחר כל המעשים שכבר נתגיירה אלא שלפי זה יקשה הא דכתב אם נשאה סופו להיות שונאה שנ' אחריו כי תהיין לאיש וגו' דמשמע אם נשאה אחר כל המעשים הללו וממלת אבל משמע שעל הבאה הראשונה שהיתה קודם כל המעשים קמיירי שהרי לעיל מיניה קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הב"ה מתירה ישאנה באיסור ואחריו מיד כתב אבל אם נשאה ולפיכך עכ"ל שרש"י ז"ל סובר שהביאה הראשונה גם כן אח' כל המעשים הללו היא כדפירשו התוספו' את דברי רש"י ז"ל ומה שהקשו התוספו' מה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו הגמרה נ"ל לע"ד דביאה ראשונה לא הותרה אלא אם היה יצרו מתגבר עליו אחר כל המעשים הללו וביאה שנייה הותרה אע"פ שאין יצרו מתגבר עליו דהואיל ואישתרי אשתרי כדאמר רב גבי יפת תואר לכהן והא דקפסיק ותני לביאה שנייה שאין יצרו מתגבר עליו הוא משום דמסתמא לאחר ביאה ראשונה בטלה תגבורת יצרו כדתניא בפ"ק דכתובות מי שפרס אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ופרש"י משום ביאה דבלא בעל תקיף יצריה עליה אבל בבעל אפי' ביאה ראשונה בלבד לית לן בה משום שכבר נתקררה כחו של יצרו וכן פרש"י הכא גבי ביא' שנייה שכבר נתקררה רוחו אך קשה כיון שבבית שהוא בצינעה בא עליה הביאה ראשונה למה לי קרא להתירה הא לא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל דרך זנות בביאה ראשונה שאינה אלא מפני יצרו הרע אין איסורה אלא מדברי סופרי' ולמה לי קרא למשרייה ושמא יש לומר' דמשום אשת איש איצטריך קרא להתירה וצ"ע:

12 אשת אפי' אשת איש. דת"ר בפרק קמא דקדושין וראית בשביה בשעת שביה אשת ואפי' אשת איש ואע"פ שאין אישות לכנעני כדנפקא לן בפ' ארבע מיתות מאשת רעהו פרט לאשת אחרים ופרש"י אחרים כנענים ואשמועינן דאין קדושין לכנעני ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דאין אישות לכנעני ולאו דוקא מדאוריית' אלא אפי' מדרבנן אין אישות לכנעני כדאמרינן בסנהדרין הבא על הכנעני חייב עלי' משום נשג"ז אבל משום אישות לא דהא נשג"ז אינו אלא מדבית דינו של חשמונאי שגזרו עליה ואפילו הכי משום אשת איש לא כבר תרצו התוספות דמ"מ איכא איסור עשה מודבק באשתו ולא באש' חבירו כדאיתא בפרק ארבע מיתות ולהכי אצטריך קרא למשריה בשעת שביה ועוד נ"ל לע"ד דאף בלא קרא דודבק באשתו ולא באשת חבירו יש בה אסורא מן התורה דמדאיצטריך קרא דאשת רעהו למעוטי אשת כנעני ממית' משמע דלכל הפחות יש בו איסור' דכי האי גוונא דייקינן בכמה דוכתי והא דקתני בברייתא אשת ואפילו אשת איש לאו למימרא לאו דוקא פנויה אלא אפי' אשת איש דפנויה שריא מן התורה אפי' בדעלמא וכ"ש בשע' שביה דלא אסרה תורה חלא דרך חתנות אבל דרך זנות כמו הביאה ראשונה דאינה אלא דרך זנות כמו שאמרו עליה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע לא אלא ה"ק לא מבעיא בפנויה דשריא אפילו בדעלמא אלא אפי' באשת איש דאיסורא בדעלמא שריא בשעת שביה וא"כ כל הפרש' הזאת לא נכתבה אלא באשת איש והכי קאמר אם ראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מותר שתקחנ' אחר כל המעשים הללו בביאה ראשונה אע"פ שעדיין אינה גיורת גמורה מאחר שגרותה בעל כרחה ומתוך שהותר לו בביאה ראשונה מפני תגבורת יצרו הותרה לו אח"כ בביאה שנייה אע"פ שאין יצרו מתגבר עליו אלא שהכתוב מבשרו שסופו להיות שונאה וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה ואע"ג דמלת אשת יש ממנה סמוכה ויש ממנה בהפסק כמו נפל אשת איכא למימר דאשת דהכ' באש' איש קמיירי מייתורא דקרא דה"ל למכתב וראית בשביה יפת תואר מת"ל אשת זו אשת איש א"נ מדאצטריך קרא להתירה בשעת שביה מכלל דבאשת איש דאסירא בעלמא קמיירי דאי בפנויה אפילו בעלמא כ"ש בשעת שביה וזהו הנכון אצלי: