משנה תורה, מצוות עשה צ״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

95 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לדון בהפרת נדרים, כלומר התורה שהורונו לדון בדינין ההם, ואין הענין שנתחייב להפר על כל פנים, וזהו הענין בעצמו הבן ממני כל זמן שתשמעני מונה דין אחד מהדינין כי אין צווי בפעולה מהפעולות בהכרח ואמנם המצוה היא בהיותנו מצווים שנדון בדין זה בדבר זה. אמנם היות הבעל והאב מפירין הנה כבר התבאר בכתוב, ובאה הקבלה שחכם גם כן מתיר הנדר וגם כן לשבועה, והרמז על זה באמרו לא יחל דברו הוא אינו מחל אבל אחרים מחלין לו. ובכלל הנה אין ראיה על זה מן הכתוב והם אומרים היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו אלא בקבלה האמתית. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת נדרים. ראשי המטות, הלכות נדרים פי"ב:

95 ספר מצוות גדול פתח ↗

לדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנ' מטות אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

1 לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.

95 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לעבור על שבועת ביטוי דכתיב לא יחל דברו במדבר ל׳:ג׳

95 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת דִּין הֲפָרַת נְדָרִים – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּמִצְוַת הֲפָרַת נְדָרִים. כְּלוֹמַר, שֶׁנָּדוּן בְּמִי שֶׁנָּדַר כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ל ג אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר וְגוֹ', כְּמוֹ שֶׁבָּא מְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמִצְוָה זוֹ מצות עשה צה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וְאֵין הָעִנְיָן שֶׁנִּתְחַיֵּב לְהָפֵר עַל כָּל פָּנִים, וְזֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ הָבֵן מִמֶּנִּי כָּל זְמַן שֶׁתִּשְׁמָעֵנִי מוֹנֶה דִּין אֶחָד מֵהַדִּינִין, שֶׁאֵין זוֹ מִצְוָה בִּפְעֻלָּה מֵהַפְּעֻלּוֹת בְּהֶכְרֵחַ, וְאוּלָם הַמִּצְוָה הִיא בִּהְיוֹתֵנוּ מְצֻוִּין שֶׁנָּדוּן בְּדִין זֶה בְּדָבָר זֶה, אוּלָם הֱיוֹת הַבַּעַל וְהָאָב מְפֵרִין כְּבָר בֵּאֵר הַכָּתוּב זֶה, וְדִקְדֵּק בּוֹ, וּבָאַתְנוּ הַקַּבָּלָה, שֶׁהֶחָכָם יַתִּיר הַנֶּדֶר לַכֹּל, וּכְמוֹ כֵן הַשְּׁבוּעָה, וְהַהֶעָרָה עַל זֶה מַאֲמָרוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חגיגה י א הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ, וְהַכְּלָל, שֶׁאֵין רְאָיָה עַל זֶה מִן הַכָּתוּב, וְהֵם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם כְּבָר אָמְרוּ שם הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמֹכוּ, אֶלָּא הַקַּבָּלָה הָאֲמִתִּית לְבַדָּהּ, עַד כָּאן. וְהָעוֹלֶה מִכָּל זֶה לְדַעְתּוֹ לְפִי הַדּוֹמֶה, כִּי בְּהַתִּיר הֶחָכָם הַמֻּמְחֶה אֶת הַנֶּדֶר בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, אוֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, וְיַעֲשׂוּ הָעִנְיָן כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה הַתּוֹרָה עָלָיו כַּהֹגֶן וְכַיָּשָׁר אָז קִיְּמוּ עֲשֵׂה, וְאִם הִתִּירוּ הַנֶּדֶר שֶׁלֹּא כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנֵי הֶדְיוֹטוֹת אוֹ יָחִיד שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהֶתֵּרָם אֵינוֹ הֶתֵּר יֵשׁ עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ בִּטּוּל עֲשֵׂה זֶה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּעִנְיַן מִצְוַת הַנְּחָלוֹת מצוה ת, שֶׁהָאוֹמֵר וּמְצַוֶּה אַל יִירָשֵׁנִי בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרָיו בְּטֵלִים יֵשׁ עָלָיו עֹנֶשׁ בִּטּוּל הַמִּצְוָה, דְּעָבַר אַהַרְמָנָא דְּמַלְכָּא שֶׁצִּוָּה אוֹתָנוּ בַּדִּין הַיְּרֻשָּׁה. וְאוּלָם הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בהשגותיו לסהמ"צ שם, שֶׁאֵין לִמְנוֹת דִּין זֶה כְּלָל מֵחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן יֵרָאֶה שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים לֹא תִּמָּנֶה, לְפִי שֶׁהִיא שְׁלִילוּת, שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲשׂוֹת כָּל הַיּוֹצֵא מִפִּינוּ וְשֶׁלֹּא נַחֵל דְּבָרֵינוּ, רַק עַל פִּי הָאָב אוֹ הַבַּעַל, עַד כָּאן. וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן. מִשָּׁרְשֵׁי עִנְיַן הַנֶּדֶר וְהַשְּׁבוּעָה, וְהַהֶתֵּר שֶׁלָּהֶם, כְּבָר הִרְחַבְתִּי הַמַּאֲמָר בָּהֶן כַּאֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדִי, בְּסֵדֶר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" בְּאַזְהָרַת "לֹא תִשָּׂא" במצוה ל. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדרים ב, א כָּל כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, חֲרָמִים כַּחֲרָמִים, שְׁבוּעוֹת כִּשְׁבוּעוֹת, נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, כְּגוֹן שם י, א הָאוֹמֵר קוֹנָם, קוֹנָח, קוֹנָס, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לְקָרְבָּן. חֵרֶק, חֵרֶךְ, חֵרֶף, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לְחֵרֶם. נָזִיק, נָזִיחַ, פָּזִיחַ, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לִנְזִירוּת. שְׁבוּתָה, שְׁקוּקָה, נָדַר בְּ"מוֹהָא" הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לַשְּׁבוּעָה. וְעִנְיַן לְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ, שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהֵם נִדּוֹנִין כְּאִלּוּ הוֹצִיא הָאָדָם בִּשְׂפָתָיו הַלָּשׁוֹן כְּתִקְנוֹ, וְלֹא נָחוּשׁ לְמָה שֶׁאָנוּ מַצְרִיכִין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, וַהֲרֵי לֹא הוֹצִיא הַדָּבָר כְּתִקְנוֹ מִפִּיו, הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּלְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ מַשְׁמָעוּת הָעִנְיָן שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִגְזֹר עָלָיו שֶׁזֹּאת כַּוָּנַת הַנִּשְׁבָּע אוֹ הַנּוֹדֵר, וְאַחַר שֶׁכֵּן הוּא הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אָמַר הַדָּבָר מְבֹאָר כְּתִקְנוֹ, שֶׁאִם לֹא תֹּאמַר כֵּן נִמְצָא שֶׁאֵין בָּעִלְּגִים נֶדֶר וּשְׁבוּעָה לְעוֹלָם עי' רמב"ם נדרים א טז, וְזֶה אֵינוֹ בֶּאֱמֶת. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדרים ב ב שֶׁאַרְבָּעָה נְדָרִים הֵן שֶׁהֵן מֻתָּרִין, כְּלוֹמַר מֻתָּרִין לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם, וּכְדַעַת שְׁמוּאֵל בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים נדרים כא, ב דְּהִלְכְתָא כְּוָתֵהּ, וְאֵלּוּ הֵן, נִדְרֵי זֵרוּזִין, נִדְרֵי הֲבַאי, נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִין, וְשָׁם בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק מְבָרֵר כֵּיצַד בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְגָרְסִינַן בִּירוּשַׁלְמִי נדרים ג, א גַּבֵּי נִדְרֵי זְדוּזִין אָמַר רַבִּי זְעֵירָא הֲדָא דְּתֵימַר בְּשֶׁאֵין מַעֲמִידִין, אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲמִידִין צְרִיכִין הֶתֵּר חָכָם, כְּלוֹמַר אִם הָיוּ מַעֲמִידִין דִּבְרֵיהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נָדְרוּ אוֹתוֹ נֶדֶר לְזָרֵז, אֶלָּא בְּדַוְקָא נָדְרוּ אוֹתוֹ, צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם, וְהוּא הַדִּין בְּוַדַּאי לִשְׁאָר הַשְּׁלֹשָׁה הַשְּׁנוּיִים בַּמִּשְׁנָה, שֶׁאִם הָיוּ מַעֲמִידִין דִּבְרֵיהֶם שֶׁצְּרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם, וּמִיהוּ בְּכָל עִנְיָן, הֶחָכָם מַתִּירָן כָּל זְמַן שֶׁיִּמְצָא פֶּתַח לְהַתִּיר, כְּלוֹמַר, שֶׁיִּמְצָא שׁוּם עִנְיָן שֶׁיֹּאמַר עָלָיו הַנּוֹדֵר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר דָּבָר זֶה לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. וַאֲפִלּוּ בְּנוֹלָד פּוֹתְחִין לְהֶתֵּר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַנּוֹלָד מָצוּי, אֲבָל לֹא בְּנוֹלָד שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, כֵּן הוּא מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא בִּנְדָרִים סד א. וְכֵן נָמֵי פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה, וְכִדְפָסַק רָבָא מִשְּׁמֵהּ דְּרַב נַחְמָן בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים כב ב, דְּפוֹתְחִין בַּחֲרָטָה, וְנִזְקָקִין לְהַתִּיר אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שְׁבוּעָה חֲמוּרָה, וְדַוְקָא בַּחֲרָטָה דְּמֵעִקָּרָא, כְּגוֹן "לֵב זֶה עָלֶיךָ", כְּלוֹמַר: שֶׁמִּתּוֹךְ הַכַּעַס נָדַר אוֹתוֹ הַנֶּדֶר, וְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ תּוֹהֶא בְּנִדְרוֹ לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל, אֲבָל אִם נִתְחָרֵט עַכְשָׁו מֵחֲמַת עִנְיָן שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לְאַחַר שֶׁנָּדַר, וְחָפֵץ הוּא בְּנִדְרוֹ עַד עַכְשָׁו, זוֹ אֵינָהּ חֲרָטָה מְעַלְּיָתָא וְאֵין פּוֹתְחִין בָּהּ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי כָּל הַבָּא לִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ, וַדַּאי מִתְחָרֵט הוּא עַכְשָׁו, וְאִם כֵּן לֹא הָיִינוּ צְרִיכִין בַּגְּמָרָא לְחַזֵּר לִמְצֹא פֶּתַח הֶתֵּר בְּנֶדֶר, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהָיוּ מְחַזְּרִין לִמְצֹא פְּתָחִים לַנּוֹדְרִים. אֶלָּא וַדַּאי, הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, דְּבָעֵינַן חֲרָטָה דְּמֵעִקָּרָא. וְעוֹד, שֶׁכָּל יְסוֹד הֶתֵּר נְדָרִים, הוּא טַעֲנַת שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס שבועות כו א, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה "הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה" ויקרא ה ד, פְּרָט לְאָנוּס, וּכְמוֹ כֵן בָּעֵינַן פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. וְאִם כֵּן מִשּׁוּם חֲרָטָה דְּמֵעַכְשָׁו, אִי אֶפְשָׁר לִתְלוֹת שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה כְּלָל. אֲבָל בַּחֲרָטָה דְּמֵעִקָּרָא, יֵשׁ טַעֲנַת שְׁגָגָה וְאֹנֶס, שֶׁהֲרֵי מוֹדֶה עַכְשָׁו שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה הַנֶּדֶר מֵעִקָּרָא אִם הָיָה יוֹדֵעַ זֶה. וְיֵשׁ מִגְּדוֹלֵי הַמְּפָרְשִׁים שֶׁכָּתְבוּ, דְּאַף עַל גַּב דְּפָסְקִינַן הֲלָכָה כְּרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן דְּפוֹתְחִין בַּחֲרָטָה וְנִזְקָקִין לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – עַכְשָׁו נָהֲגוּ לְהַחְמִיר וְלֹא כַּהֲלָכָה, וְאֵין אָנוּ נִזְקָקִין לְמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּמָה שֶׁהוּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַשְּׁנוּיִין בַּמִּשְׁנָה, וְעוֹד דְּלָא מִזְדַּקְקִינַן לִשְׁבוּעוֹת אֶלָּא בְּמִלְּתָא דְּאִית בַּהּ מִצְוָה, כְּגוֹן עֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אוֹ בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה בכורות לב ב, שֶׁהֶתֵּר נְדָרִים, בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, וַאֲפִלּוּ דְּלָא גְמִירִי וּסְבִירִי; וְהוּא, דְּמַסְבְּרִי לְהוּ וְסָבְרִי, וּכְשֶׁחַד מִנַּיְהוּ גְּמִיר מִכָּל מָקוֹם. וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ, שֶׁהֶתֵּר נְדָרִים – בְּיָחִיד אִם הוּא מֻמְחֶה; וְהוּא הַדִּין כָּל הֵיכָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַתִּיר נְדָרִים מִמִּי שֶׁהוּא סָמוּךְ, שֶׁדִּינוֹ כְּמֻמְחֶה. וְיֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ, שֶׁכָּל שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ הַיּוֹם שֶׁאֵין לָנוּ סְמִיכָה – יִקָּרֵא מֻמְחֶה; וַחֲבֵרָיו – חֲלוּקִין עָלָיו. וְדִין הַחוֹזֵר תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר מִנְּדָרִים וּשְׁבוּעוֹת – שֶׁחֲזָרָתוֹ חֲזָרָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָאָב מֵפֵר כָּל נֶדֶר, וְהַבַּעַל – נִדְרֵי עִנּוּי וּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ; וְדִין הָאוֹמֵר "כָּל נֶדֶר שֶׁאֶדֹּר כָּל שָׁנָה זוֹ" אוֹ "מִכָּאן עַד עֶשֶׂר שָׁנִים" – "הֲרֵי הֵן בְּטֵלִים"; וְדִין סְתָם נְדָרִים – לְהַחְמִיר, וּפֵרוּשָׁן – לְהָקֵל; וְדִין שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ; וְדִין הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ "כִּכָּרִי אָסוּר עָלֶיךָ" אוֹ "כִּכָּר זֶה"; וְדִין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ – שֶׁפּוֹרֵעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ; וְדִין הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – שֶׁמֻּתָּר בָּרֹטֶב; וְאִם אָמַר "בָּשָׂר זֶה" – אָסוּר אַף בָּרֹטֶב; וְדִין מִי שֶׁנֶּאֶסְרָה הֲנָאָתוֹ עָלָיו – שֶׁמֻּתָּר לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, אֲבָל לֹא שֶׁבִּכְתָב, לְפִי שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר; וְדִין מָה שֶׁאָמְרוּ "בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם" – בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ לָשׁוֹן וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנָּדַר אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע; וְדִין הַתָּרַת נְדָרִים שֶׁהוּא כָּל הַיּוֹם, כְּלוֹמַר: לַיְלָה וָיוֹם, לֹא מֵעֵת לְעֵת, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּיוֹם שָׁמְעוֹ"; וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ, יִתְבָּאֲרוּ בַּאֲרֻכָּה בְּמַסֶּכֶת הַמְּחֻבֶּרֶת עַל זֶה, וְהִיא מַסֶּכֶת נְדָרִים י"ד סי' רלג. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בִּנְקֵבוֹת, שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְהֶתֵּר נְדָרִים, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִתִּיר אֶת הַנֶּדֶר שֶׁלֹּא כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה בַּצְּדָדִין שֶׁכָּתַבְנוּ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הֶתֵּר בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּרֹאשׁ הַמִּצְוָה.