משנה תורה, מצוות עשה נ״ד

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

54 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לשמוח ברגלים, והוא אמרו יתעלה ושמחת בחגך, והיא מצוה שלישית מן השלש מצות שנוהגות ברגל. וענין הראשון הרמוז אלינו בצווי זה הוא שנקריב קרבן שלמים על כל פנים. ואלו השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם הנקראים בתלמוד שלמי שמחה. ומהקרבת שלמים אלו יאמרו שם נשים חייבות בשמחה. וכבר בא הכתוב וזבחת שלמים וגו'. וכבר התבארו משפטי מצות זו גם כן בחגיגה, ובכלל אמרו ושמחת בחגך מה שאמרו גם כן לשמוח בם במיני שמחה ומזה לאכול בשר ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק מיני פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכל ניגון ולרקד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה, זה כולו נכנס באמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד, כי הוא יותר מיוחד בשמחה. ולשון גמרא פסחים ק"ט שחייב אדם לשמח בניו ובנותיו ברגל במה משמחן ביין, ושם אמרו תניא רבי יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים עכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. וכבר אמרו גם כן שם אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, ולשון התורה הוא שנכלל בשמחה זו האנשים החלושים והעניים והגרים באמרו יתברך והלוי והגר והיתום והאלמנה. ראה, קרבנות הלכות חגיגה פט"ז:

54 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בָּרְגָלִים – לִשְׂמֹחַ בָּרְגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר דברים טז יד וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, וְהָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן הָרָמוּז בְּשִׂמְחָה זוֹ הוּא, שֶׁנַּקְרִיב שְׁלָמִים עַל כָּל פָּנִים בְּבֵית הַבְּחִירָה, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וַהֲדַר וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. וּבִשְׁבִיל הַקְרָבַת הַשְּׁלָמִים אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חגיגה ו, ב נָשִׁים חַיָּבוֹת בַּשִּׂמְחָה, לוֹמַר שֶׁאַף הֵן חַיָּבוֹת לְהָבִיא שַׁלְמֵי שִׂמְחָה. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ח א שְׂמַח בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה, וּבִכְלַל זֶה הוּא אֲכִילַת הַבָּשָׂר וּשְׁתִיַּת הַיַּיִן, וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וְחִלּוּק פֵּרוֹת וּמִינֵי מְתִיקָה לַנְּעָרִים וְלַנָּשִׁים, וּלְשַׂחֵק בִּכְלֵי שִׁיר בַּמִּקְדָּשׁ לְבַד, וְזוֹ הִיא שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה הַנִּזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא סוכה נ א, כָּל זֶה שֶׁזָּכַרְנוּ בִּכְלַל וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים קט, א חַיָּב אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָּרֶגֶל, וְשָׁם נֶאֱמַר, תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כז ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְגוֹ'. עַכְשָׁו אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קד טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ. וְאָמְרוּ עוֹד בַּמֶּה מְשַׂמְּחָן? אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם בְּיַיִן, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם בִּבְגָדִים נָאִים, וְהִזְהִירַתְנוּ הַתּוֹרָה כְּמוֹ כֵן לְהַכְנִיס בִּכְלַל הַשִּׂמְחָה הָעֲנִיִּים וְהַגֵּרִים וְהַחֲלוּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאָדָם נָכוֹן עַל עִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ טִבְעוֹ לִשְׂמֹחַ לִפְרָקִים, כְּמוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶל הַמָּזוֹן עַל כָּל פָּנִים, וְאֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַשֵּׁנָה, וְרָצָה הָאֵל לְזַכּוֹתֵנוּ, אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ, וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַשִּׂמְחָה לִשְׁמוֹ לְמַעַן נִזְכֶּה לְפָנָיו בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ. וְהִנֵּה קָבַע לָנוּ זְמַנִּים בַּשָּׁנָה לַמּוֹעֲדִים, לִזְכֹּר בָּהֶם הַנִּסִּים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ, וְאָז בָּעִתִּים הָהֵם צִוָּנוּ לְכַלְכֵּל הַחֹמֶר בִּדְבַר הַשִּׂמְחָה הַצְּרִיכָה אֵלָיו, וְיִמָּצֵא לָנוּ תְּרוּפָה גְּדוֹלָה, בִּהְיוֹת שֹׂבַע הַשְּׂמָחוֹת לִשְׁמוֹ וּלְזִכְרוֹ, כִּי הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת תִּהְיֶה לָנוּ גָּדֵר לְבַל נֵצֵא מִדֶּרֶךְ הַיֹּשֶׁר יוֹתֵר מִדַּאי, וַאֲשֶׁר עִמּוֹ הִתְבּוֹנְנוּת מִבְּלִי הַחֵפֶץ בְּקִטְרוּג יִמְצָא טַעַם בִּדְבָרַי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי קְצָתָן לְמַעְלָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה וּבִמְקוֹמוֹת מִן הַגְּמָרָא בְּפִזּוּר. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן הַקָּרְבָּן בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְהָעֲנִיִּים כְּפִי יְכָלְתּוֹ לְשֵׁם מִצְוַת הָרֶגֶל בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה יֹאמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אבות פ"ב מי"ב וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

1 לשמוח ברגלים, שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" דברים טז, יד.