משנה תורה, מצוות עשה רל״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

239 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להורות בדין הגנב שנקנוס אותו בדין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה או נהרגהו אם בא במחתרת או נמכרהו, ובכלל כל משפטי הגנב כמו שהתבאר בכתוב. וכבר התבארו דקדוקי דין זה כלם בפרק ז' מקמא ובח' מסנהדרין ובג' ממציעא ובמקומות מעטים מכתובות וקדושין ושבועות. ואלה המשפטים, הלכות גנבה ואבדה פ"ג:

239 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן גַּנָּב בְּתַשְׁלוּמִין אוֹ בְּמִיתָה – לָדוּן בְּדִינֵי הַגַּנָּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה שמות כא לז כִּי יִגְנֹב אִישׁ וְגוֹ'. וְעִנְיַן הַגְּנֵבָה הוּא הַלּוֹקֵחַ דָּבָר מִמָּמוֹן חֲבֵרוֹ, מִבֵּיתוֹ אוֹ מִכִּיסוֹ, בְּעֵת שֶׁלֹּא יִרְאֶה בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא יֵדַע, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה ח"מ שמח. שֹׁרֶשׁ מִצְוַת הַמִּשְׁפָּט יָדוּעַ. דִּינֶיהָ כְּגוֹן תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְדִין לַהֲרֹג הַגַּנָּב הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת אוֹ לְמָכְרוֹ בִּגְנֵבָתוֹ, וְדִין הַגְּנֵבָה שֶׁהִשְׁבִּיחָה בְּבֵית הַגַּנָּב מֵאֵלֶיהָ אוֹ מֵחֲמַת הוֹצָאָה, וְדִין גְּנֵבָה שֶׁהוּקְרָה שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן כְּעֵין שֶׁגָּנַב וְתַשְׁלוּמֵי הַכְּפָלִים כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. וְדִין גַּנָּב שֶׁגָּנַב מִיַּד הַגַּנָּב שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם כֶּפֶל לְאֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ קֹדֶם יֵאוּשׁ. וְדִין גַּנָּב שֶׁגָּנַב נִכְסֵי הֶקְדֵּשׁ, אוֹ נִכְסֵי גּוֹי, אוֹ הַגּוֹנֵב עֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת, וְהַגּוֹנֵב בְּשַׁבָּת וּבָא עָלָיו חִיּוּב חִלּוּל שַׁבָּת וּגְנֵבָה כְּאַחַת, מַה דִּינוֹ לְעִנְיַן הַתַּשְׁלוּמִין, וּמֵאֵיזֶה מִנְּכָסָיו מַגְבִּין בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ הַתַּשְׁלוּמִין, וְאִם נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ דָּמָיו כִּדְמֵי הַגְּנֵבָה אוֹ פָּחוֹת, אֲבָל הָיוּ יוֹתֵר אֵינוֹ נִמְכָּר, וְדִינֵי שׁוֹמֵר שֶׁגָּנַב אוֹ שֶׁנִּגְנַב מִבֵּיתוֹ, וְדִין אִסּוּר קְנִיַּת גְּנֵבָה מִיַּד הַגַּנָּב, וּמִי שֶׁקָּנָה מֵהֶן מַה דִּינוֹ עִם הַבְּעָלִים. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מִקַּמָּא, סב, ב וּבְפֶרֶק שְׁמִינִי מִסַּנְהֶדְרִין, וּבַשְּׁלִישִׁי מִמְּצִיעָא לג ב וּבִמְקוֹמוֹת מְעַטִּים מִכְּתֻבּוֹת לא, א וְקִדּוּשִׁין יח, א וּשְׁבוּעוֹת מט, א ה, גניבה פ"א. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים, שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּית דִּין סְמוּכִין בָּאָרֶץ מְחַיְּבִין לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וְאִם אֵין סְמוּכִין, אֵין לָהֶם כֹּחַ לְחַיֵּב אֶלָּא לְהַחְזִיר הַגְּנֵבָה אוֹ דָּמֶיהָ. אֲבָל מְכִירַת הַגַּנָּב עַצְמוֹ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֲפִילּוּ בִּסְמוּכִין אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג.

1 לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: "וכי יגנוב" ראה שמות כא,לז, "אם במחתרת" שמות כב,א, "וגונב איש ומכרו" שמות כא,טז.