משנה תורה, מצוות עשה ר״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

202 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להוריד המשא מעל הבהמה שנתיגעה במשאה בדרך. והוא אמרו יתעלה עזוב תעזוב עמו. ולשון מכילתא עזוב תעזוב לשון פריקה ושם נאמר וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ולא תעשה כלומר שאנחנו נצטוינו לפרוק מעליה משאה והוזהרנו גם כן מהניח אותה רובצת תחת משאה ואם הניחה עבר על עשה ועל לא תעשה. הנה התבאר עזוב תעזוב מצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ב ממציעא. ואלה המשפטים, הלכות רוצח פי"ג:

202 ספר מצוות גדול פתח ↗

לעזור המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר משפטים עזוב תעזוב עמו:

202 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְעָזוֹב תַּעֲזֹב

1 לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: "עזוב תעזוב, עימו" שמות כג,ה.

202 ספר מצוות קטן פתח ↗

לפרוק משא דכתיב עזוב תעזוב עמו שמות כ״ג:ה׳

202 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת פֵּרוּק מַשָּׂא – לְהָסִיר הַמַּשָּׂא מֵעַל הַבְּהֵמָה שֶׁיָּגְעָה בְּמַשָּׂאָהּ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג ה כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ וְגוֹ'. הַשּׂוֹנֵא זֶה, פֵּרוּשׁוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב ויקרא יט יז לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, דְּהַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים פסחים קיג ב שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּיָחִיד וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר, שֶׁזֶּה מֻתָּר לִשְׂנֹאתוֹ. וּמָה שֶׁאָמַר חֲמוֹר לָאו דַּוְקָא חֲמוֹר אֶלָּא כָּל בְּהֵמָה, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, שֶׁהַחֲמוֹרִים לְמַשָּׂא. וּכְתִיב שמות כג ה עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, כְּלוֹמַר עָזְרֵהוּ, מִלְּשׁוֹן נחמיה ג ח וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם. שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן חֹזֶק. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְלַמֵּד נַפְשֵׁנוּ בְּמִדַּת הַחֶמְלָה שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לַחֲמֹל עַל הָאִישׁ הַמִּצְטַעֵר בְּגוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל הַמִּצְטַעֵר בַּאֲבֵדַת מָמוֹנוֹ, מִצְוָה עָלֵינוּ לַחֲמֹל עָלָיו וּלְהַצִּילוֹ. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן ב"מ לב ב אִם הַבְּהֵמָה שֶׁל גּוֹי וּמַשּׂאוֹי שֶׁל יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּהֶפֶךְ, וְדִין הַפּוֹגֵעַ בְּאוֹהֲבוֹ יִשְׂרָאֵל וּבְשׂוֹנְאוֹ, שֶׁמִּצְוָה בַּשּׂוֹנֵא לָכֹף הַיֵּצֶר, וַאֲפִלּוּ אוֹהֵב לִפְרֹק וְשׂוֹנֵא לִטְעֹן. וְשׂוֹנֵא זֶה אֵינוֹ כַּשּׂוֹנֵא שֶׁזָּכַרְנוּ מֵחֲמַת עֲבֵרָה אֶלָּא שֶׁאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם עִמּוֹ. וּפֵרוּשׁ כִּי תִרְאֶה מֵאֵימָתַי הוּא הַחִיּוּב, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים רמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש יג ו שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל וְזֶהוּ רִיס. אֲבָל רָחוֹק מִזֶּה הַשִּׁעוּר, אֵין חַיָּב לְהַטּוֹת הַדֶּרֶךְ אֵלָיו, וְהָעוֹשֶׂה לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְדִין שם ל ב זָקֵן אוֹ נִכְבָּד וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ שֶׁהַכֹּל נִדּוֹן לְפִי מָה שֶׁיְּהֵא עוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ, וְדִין שם לב א פְּרִיקָה בְּחִנָּם וּטְעִינָה בְּשָׂכָר, וְשֶׁמְּדַדֶּה שם לג א עִמּוֹ עַד פַּרְסָה, וְנוֹטֵל שָׂכָר עַל הַלְּוָיָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר הַכֹּל בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִמְּצִיעָא ח"ה סי' פד. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, בִּטֵּל עֲשֵׂה, וּמַרְאֶה בְּעַצְמוֹ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהוּא מִדָּה מְכֹעֶרֶת. וְכָל שבת קנא ב שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם, אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאֵין רָאוּי גּוּפוֹ לְקַבָּלַת הָרַחְמָנוּת.