משנה תורה, מצוות עשה קע״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

179 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לחקור עדות העד ולדרוש אותו היטב, ואחר כך נשפוט הדין ונחייב האמת, ושנפליג בזה בכל יכלתנו כדי שלא נפסוק הדין בתחלת דבור במהירות והמית הזכאי, והוא אמרו ודרשת וחקרת. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ועניניה, ואיך תהיה החקירה והדרישה, ומה שראוי בזה בהפלגה, ואיך תתקיים העדות בזה או תבטל לפי אלו החקירות והדרישות במסכת סנהדרין. ראה, הלכות עדות פ"א:

179 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת חֲקִירַת הָעֵדִים הֵיטֵב – לַחְקֹר הָעֵדוּת חֲקִירָה גְּדוֹלָה וְלִדְרֹשׁ אוֹתָהּ הֵיטֵב בְּכָל כֹּחֵנוּ, כְּדֵי לָדַעַת שֹׁרֶשׁ הַדָּבָר וַאֲמִתָּתוֹ עַל הַכִּוּוּן הַגָּמוּר. וּמִיְּסוֹד עִנְיָן זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אבות א א הָווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַכֹּל לְמַעַן נִתְיַשֵּׁב עַל הַדָּבָר וְנֵדַע בּוֹ כָּל הָאֱמֶת וְלֹא נִהְיֶה נִמְהָרִין בַּדִּין, פֶּן נָמִית הַזַּכַּאי אוֹ נַפְסִיד מָמוֹנוֹ בְּהַעֲלָמַת הָאֱמֶת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יג טו וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. כָּל אֲשֶׁר עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ יַבִּיט וְיִרְאֶה כִּי רִבּוּי הָאַזְהָרוֹת וְכֶפֶל הָעִנְיָן בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁתִּכְפֹּל הַתּוֹרָה בְּדָבָר זֶה הוּא לְהַזְהִירֵנוּ יָפֶה בָּעִנְיָן, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא וְעַמּוּד חָזָק שֶׁדַּם נֶפֶשׁ הַבְּרִיּוֹת מֻנָּח עָלָיו. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּשֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה, כִּי נִגְלֶה הוּא. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין מ, א שֶׁבְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת בּוֹדְקִין כָּל עֵד, וְאֵלּוּ הֵן, בְּאֵיזוֹ שְׁמִטָּה מִשֶּׁבַע שְׁמִטּוֹת שֶׁבַּיּוֹבֵל אֵרַע הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא מֵעִיד עָלָיו, וּבְאֵיזוֹ שָׁנָה מִשֶּׁבַע שָׁנִים שֶׁבַּשְּׁמִטָּה, וּבְאֵיזֶה חֹדֶשׁ מִן הַשָּׁנָה, וּבְכַמָּה יָמִים בַּחֹדֶשׁ, וּבְאֵיזֶה יוֹם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וּבְכַמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ אָמַר הַיּוֹם הֲרָגוֹ אוֹ אֶמֶשׁ, שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ כָּל זֶה. וּמִלְּבַד שֶׁבַע הַחֲקִירוֹת אֵלּוּ שֶׁשָּׁווֹת בְּכָל עֵדוּת, יֵשׁ בִּכְלַל מִצְוַת הַחֲקִירָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם הֵעִיד עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה אֵיזוֹ עֲבוֹדָה זָרָה עָבַד? וּבְאֵיזוֹ עֲבוֹדָה? וְאִם הֵעִיד שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת אוֹמְרִים לוֹ, בְּאֵיזוֹ מְלָאכָה חִלְּלוֹ? וְהֵיאַךְ עָשָׂה הַמְּלָאכָה? וְאִם הֵעִיד שֶׁאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים לוֹ, אֵיזֶה מַאֲכָל אָכַל? וְכַמָּה אָכַל? וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמִלְּבַד כָּל זֶה שֶׁזָּכַרְנוּ, שֶׁהֵן נִקְרָאוֹת חֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת, שֶׁהֵן עִקַּר הָעֵדוּת וְעִמָּהֶן יִתְחַיֵּב אוֹ יִפָּטֵר הַנִּדּוֹן וּבָהֶן יוּזְמוּ הָעֵדִים, עוֹד מַרְבִּים הַבֵּית דִּין לִבְדֹּק הָעֵדִים בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם עִקָּר גָּדוֹל בָּעֵדוּת, וְעַל שֶׁאֵינָן עִקָּר יִקְרְאוּ אוֹתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּדִיקוֹת, וַעֲלֵיהֶן אָמְרוּ כָּל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת מְשֻׁבָּח. וּמַהוּ זֶה שֶׁנִּקְרָא בְּדִיקוֹת? כְּגוֹן מַה הָיָה לָבוּשׁ הַנֶּהֱרָג, אוֹ הַהוֹרֵג? וּכְמוֹ כֵן שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ עֲפַר הָאָרֶץ שֶׁנֶּהֱרַג עָלֶיהָ, אִם הָיָה לָבָן אוֹ אָדֹם? וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם שֶׁבַּחֲקִירוֹת אִם כִּוֵּן הָעֵד הָאֶחָד עֵדוּתוֹ וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, אֲבָל בִּבְדִיקוֹת אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר הָאֶחָד לְבַד אֵינִי יוֹדֵעַ. וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה, אֲבָל הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה אֲפִלּוּ בַּבְּדִיקוֹת, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת אוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּכְלַל מִצְוָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כד כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין, שֶׁלֹּא נַצְרִיךְ בְּעֵדֵי מָמוֹן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. כֵּיצַד? אָמְרוּ הָעֵדִים בְּפָנֵינוּ הִלְוָה זֶה אֶת זֶה מָנֶה בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֶת הַחֹדֶשׁ וְאֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִלְוָה בּוֹ וְלֹא אֶת הַמָּנֶה מֵאֵיזֶה מַטְבֵּעַ, אֲבָל עֵדוּת שְׁנֵיהֶם שָׁוֶה בְּשִׁוּוּי הַמָּנֶה עֵדוּתָן קַיֶּמֶת בְּכָךְ, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת וּמַתָּנוֹת וּמְכִירוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל בְּדִינֵי קְנָסוֹת צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמַלְקוּת וּבְגָלוּת. וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין לב, ב שֶׁאִם רָאָה הַדַּיָּן אֲפִלּוּ בְּדִינֵי הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת שֶׁהַדִּין מְרֻמֶּה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. וְאִם הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה בַּחֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת עֵדוּתָן בְּטֵלָה, אֲבָל אִם הִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה בַּבְּדִיקוֹת עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. כֵּיצַד? אִם אָמַר הָאֶחָד בְּנִיסָן לָוָה וְהָאַחֵר אָמַר לֹא כִי אֶלָּא בְּאִיָּר, אוֹ שֶׁאָמַר הָאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם וְהָאַחֵר אָמַר לֹא כִי, אֶלָּא בְּלוֹד, וְכֵן שֶׁאָמַר הָאֶחָד חָבִית יַיִן לָוָה וְהָאַחֵר אָמַר לֹא כִי אֶלָּא חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן, זֶהוּ חֲקִירָה וּדְרִישָׁה, וְעֵדוּתָן בְּטֵלָה. אֲבָל אִם אָמַר הָאֶחָד מָנֶה שָׁחוֹר לָוָה וְהַשֵּׁנִי אָמַר מָנֶה לָבָן וְעֵרֶךְ שְׁנֵיהֶם שָׁוֶה, אוֹ שֶׁהָאֶחָד אוֹמֵר בַּדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה הָיוּ כְּשֶׁהִלְוָהוּ וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה זֶהוּ בְּדִיקוֹת, וְעֵדוּתָן קַיֶּמֶת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פרק ד ה. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ לְעִנְיַן מָמוֹן בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְלֹא לְנָשִׁים. וּלְעִנְיַן דִּינֵי נְפָשׁוֹת וּמַלְקוּיוֹת וּקְנָסִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים מצוה מז, מט וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא חָקַר הָעֵדִים כָּרָאוּי בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סִבָּה לְחַיֵּב נְפָשׁוֹת וּלְהַפְסִיד מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין, וְהוּא רָשָׁע וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים לְהַאֲכִילָם מָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים, וּמִי שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבת י א שֶׁזְּכוּתוֹ גְּדוֹלָה, וְדִמּוּ אוֹתוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בָּעִנְיָן, קִיּוּם הָעוֹלָם וְיִשּׁוּבוֹ.

1 לחקור העדים הרבה, שנאמר: "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" דברים יג,טו.

179 ספר מצוות גדול פתח ↗

לדרוש ולחקור העדים שנ' ראה ודרשת וחקרת שם בארנו דין עדות. ודין קיום שטרות:

179 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

בְּמִדְרְשֵׁי פָּנִים שֶׁבַע: שֶׁבַע וְתִשְׁעִים מִצְוֹת עֲשֵׂה אֵלֶּה תָּמִיד תִּגְמֹר. כִּי מִצְוֹת הַגּוּף הֵמָּה הַשְׂכִּילֵם וּמְעַדַנֵּיהֶם תִּזְמֹר: תְּבוֹאָתְךָ טוֹבָה אֲשֶׁר צָפַנְתִּי פָּעַלְתִּי לַחוֹסִים לֵאמֹר. אִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר: