משנה תורה, מצוות עשה קע״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

175 ספר המצוות פתח ↗

היא שצוה לנטות אחרי רבים כשתפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כלה וכן נמשך ונטה בדין פרטי בין ראובן ושמעון דרך משל כשתפול מחלוקת בין דייני עירם אם שמעון הוא חייב אם ראובן, נמשך אחר הרוב. והוא אמרו יתעלה אחרי רבים להטות. ובבאור אמרו חולין י"א רובא דאורייתא. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה ופירושיה במקומות מסנהדרין. שופטים ושוטרים, הלכות ממרים פ"א:

175 ספר מצוות גדול פתח ↗

ללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינין שנא' משפטים אחרי רבים להטות שם בארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:

175 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

תֵּט אַחֲרֵי רַבִּים

1 לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: "אחרי רבים--להטות" שמות כג,ב.

175 ספר מצוות קטן פתח ↗

לפסוק הדין על פי הרוב כדכתיב אחרי רבים להטות. שמות כ״ג:ב׳

175 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת הַטָּיָה אַחֲרֵי רַבִּים – לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים, וְהוּא כְּשֶׁיִּפֹּל מַחְלֹקֶת בֵּין הַחֲכָמִים בְּדִין מִדִּינֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּכְמוֹ כֵן בְּדִין פְּרָטִי, כְּלוֹמַר בְּדִין שֶׁיְּהֵא בֵּין רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁתִּהְיֶה הַמַּחְלֹקֶת בֵּין דַּיָּנֵי עִירָם שֶׁקְּצָתָם דָּנִין לְחִיּוּב וּקְצָתָם לִפְטוֹר, לִנְטוֹת אַחַר הָרֹב לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג, ב אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין יא א רֻבָּא דְּאוֹרָיְתָא. וּבְחִירַת רֹב זֶה לְפִי הַדּוֹמֶה הוּא בְּשֶׁשְּׁתֵי הַכִּתּוֹת הַחוֹלְקוֹת יוֹדְעוֹת בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה בְּשָׁוֶה, שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁכַּת חֲכָמִים מוּעֶטֶת לֹא תַּכְרִיעַ כַּת בּוּרִים מְרֻבָּה וַאֲפִלּוּ כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, אֲבָל בְּהַשְׁוָיַת הַחָכְמָה בְּקֵרוּב, הוֹדִיעַתְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁרִבּוּי הַדֵּעוֹת יַסְכִּימוּ לְעוֹלָם אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר מִן הַמִּעוּט. וּבֵין שֶׁיַּסְכִּימוּ לָאֱמֶת אוֹ לֹא יַסְכִּימוּ לְפִי דַּעַת הַשּׁוֹמֵעַ, הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא נָסוּר מִדֶּרֶךְ הָרֹב. וּמָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כִּי בְּחִירַת הָרֹב לְעוֹלָם הוּא בְּשֶׁשְּׁתֵי כִּתּוֹת הַחוֹלְקוֹת שָׁווֹת בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, כִּי כֵן נֶאֱמַר בְּכָל מָקוֹם חוּץ מִן הַסַּנְהֶדְרִין, שֶׁבָּהֶם לֹא נְדַקְדֵּק בִּהְיוֹתָם חוֹלְקִין אֵי זוֹ כַּת יוֹדַעַת יוֹתֵר אֶלָּא לְעוֹלָם נַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי הָרֹב מֵהֶם. וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁהֵם הָיוּ בְּחֶשְׁבּוֹן מְחֻיָּב מִן הַתּוֹרָה, וְהוּא כְּאִלּוּ צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ אַחַר רֹב שֶׁל אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ כָּל עִנְיְנֵיכֶם, וְעוֹד שֶׁהֵם כֻּלָּם הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בָּזֶה לְחַזֵּק קִיּוּם דָּתֵנוּ, שֶׁאִלּוּ נִצְטַוִּינוּ קַיְּמוּ הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְהַשִּׂיג כַּוָּנַת אֲמִתָּתָהּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֹאמַר דַּעְתִּי נוֹתֶנֶת שֶׁאֲמִתַּת עִנְיָן פְּלוֹנִי כֵּן הוּא, וַאֲפִילּוּ כָּל הָעוֹלָם יֹאמְרוּ בְּהֶפְכּוֹ לֹא יִהְיֶה לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת הָעִנְיָן בְּהֶפֶךְ הָאֱמֶת לְפִי דַּעְתּוֹ, וְיֵצֵא מִזֶּה חֻרְבַּן שֶׁתֵּעָשֶׂה הַתּוֹרָה כְּכַמָּה תּוֹרוֹת, כִּי כָּל אֶחָד יָדִין כְּפִי עֲנִיּוּת דַּעְתּוֹ. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁבְּפֵרוּשׁ נִצְטַוִּינוּ לְקַבֵּל בָּהּ דַּעַת רֹב הַחֲכָמִים יֵשׁ תּוֹרָה אַחַת לְכֻלָּנוּ וְהוּא קִיּוּמֵנוּ גָּדוֹל בָּהּ וְאֵין לָנוּ לָזוּז מִדַּעְתָּם וִיהִי מָה. וּבְכֵן בַּעֲשׂוֹתֵנוּ מִצְוָתָם, אָנוּ מַשְׁלִימִין מִצְוַת הָאֵל, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יְכַוְּנוּ יָבוֹאוּ לִפְעָמִים הַחֲכָמִים אֶל הָאֱמֶת חָלִילָה, עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַחַטָּאת וְלֹא עָלֵינוּ. וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהוֹרָיוֹת ב א שֶׁבֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּהוֹרָאָה וְעָשָׂה הַיָּחִיד עַל פִּיהֶם, שֶׁהֵם בְּחִיּוּב הַקָּרְבָּן לֹא הַיָּחִיד כְּלָל, זוּלָתִי בִּצְדָדִים מְפֹרָשִׁים שָׁם. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן הַחִלּוּקִים שֶׁיֵּשׁ בְּרֹב זֶה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁבְּדִינֵי נְפָשׁוֹת צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הָרֹב יוֹתֵר נִכָּר, וְכַמָּה אֲנָשִׁים צְרִיכִים לְדִינֵי נְפָשׁוֹת מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הָרֹב, וְאֵין רָאוּי לְהָמִית אִישׁ אֶחָד בִּשְׁנֵי דַּיָּנִים שֶׁהֵם רֹב כְּנֶגֶד אֶחָד. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין לז א שֶׁצְּרִיכִין גַּם כֵּן אֵלּוּ הָעוֹשִׂים רֹב בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לִהְיוֹת סְמוּכִין, וְהַסְּמִיכָה עֵדוּת לָהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וּשְׁלֵמִים שֶׁרְאוּיִים לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר עַל יָדָם. וְלֹא נָמִית אֲנָשִׁים עַל פִּי אֲנָשִׁים חַסְרֵי חָכְמָה פֶּן יִטְעוּ בַּדִּין, וּלְמִיתָה אֵין תַּשְׁלוּמִין, וְשֶׁבְּדִינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמְּדִים זְכוּת אֵין חוֹזְרִין וּמְלַמְּדִין חוֹבָה, וּבְדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵינוֹ כֵּן, וְשֶׁפּוֹתְחִין בִּזְכוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וְהִנֵּה נִסְתַּלֵּק הַפּוֹתֵחַ בְּכָךְ מִכַּת הַמְּחַיֶּבֶת, וְשֶׁהַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת, בֵּין רַב בֵּין תַּלְמִיד, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּסוֹף סַנְהֶדְרִין. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא נָטָה אַחֲרֵיהֶם, בִּטֵּל עֲשֵׂה וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא הָעַמּוּד שֶׁהַתּוֹרָה נִסְמֶכֶת בּוֹ.