משנה תורה, מצוות עשה קי״ח

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

118 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו שיהיה כל מי שיהנה מן ההקדש מוסיף חומש, או אוכל קדש, כלומר אוכל תרומה בשגגה משלם מה שאכל או שעור מה שנהנה ותוספת חומש, והוא אמרו יתעלה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישתיו, ואמרו גם כן ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'. וכבר התבאר משפטי מצוה זו במסכת מעילה ובמסכת תרומה גם כן. ויקרא אל משה, הלכות מעילה פ"א:

118 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ לְאוֹכֵל מִן הַהֶקְדֵּשׁ אוֹ מוֹעֵל בּוֹ – לְשַׁלֵּם כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ עי, סהמ"צ עשה קיח, אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי הַבַּיִת וְאַף בְּחֶרְמֵי כֹּהֲנִים וְכֵן בְּקָדָשִׁים קַלִּים, אוֹ אוֹכֵל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה, כְּלוֹמַר הַתְּרוּמָה, כָּל מָה שֶׁאָכַל אוֹ נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, וְיָבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ אַיִל בִּשְׁנֵי סְלָעִים אוֹ יוֹתֵר, וְהוּא הַנִּקְרָא אֲשַׁם מְעִילוֹת, וְהוּא אֶחָד מֵחָמֵשׁ אֲשָׁמוֹת וַדָּאוֹת הַיְּדוּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה טו נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְגוֹ', וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר שם טז וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לָתֵת אֵימָה וְיִרְאָה עַל כָּל אָדָם מֵהִתְקָרֵב בְּעִנְיְנֵי הַקֹּדֶשׁ. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה צה קא תּוֹעֶלֶת הַיִּרְאָה וְהַהַגְדָּלָה בַּקֹּדֶשׁ אֶל בְּנֵי אָדָם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קידושין נד ב שֶׁהַמּוֹעֵל אַחַר הַמּוֹעֵל אִם הָרִאשׁוֹן בִּשְׁגָגָה הָאַחֲרוֹן פָּטוּר, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתְחַלֵּל הַהֶקְדֵּשׁ אַחַר שֶׁהָרִאשׁוֹן נִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּמִין וּבְקָרְבָּן. וְאִם הָרִאשׁוֹן בְּמֵזִיד שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת קָרְבָּן הָאַחֲרוֹן בְּתוֹרַת מְעִילָה. וְאֵין מעילה יט ב מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בְּמֻקְדָּשִׁים אֶלָּא בִּבְהֵמָה וּכְלֵי שָׁרֵת בִּלְבַד. וְהַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ עַל מְנָת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ לֹא מָעַל, עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה בַּחֲפָצָיו. נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ הוּא מָעַל וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל, שֶׁאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל אֶלָּא בִּבְהֵמָה וְכֵלִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְדִינֵי הַמְּעִילָה בֵּין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְשִׁעוּר שם יח א מְעִילָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה. דְּבָרִים שֶׁהֻתְּרוּ בַּאֲכִילָה מִן הַקָּרְבָּנוֹת, כְּגוֹן בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם אַחַר זְרִיקַת דָּמָן אוֹ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַחַר זְרִיקַת דַּם שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים, אֵין בָּהֶן מְעִילָה, אֲפִלּוּ אָכַל הַזָּר מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, הוֹאִיל וְהֵן מֻתָּרִין לְמִקְצָת בְּנֵי אָדָם לֵהָנוֹת בָּהֶן, כָּל הַנֶּהֱנֶה מֵהֶן לֹא מָעַל, וַאֲפִלּוּ נִפְסְלוּ וְנֶאֶסְרוּ בַּאֲכִילָה הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהֶם שְׁעַת הֶתֵּר, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מְעִילָה. נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם מָעַל אוֹ לֹא מָעַל, פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין וְקָרְבָּן. וְתַשְׁלוּמֵי הַקֶּרֶן וַהֲבָאַת הַקָּרְבָּן מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה וְלֹא הַחֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ, אַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִין וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב. וְאַחַר שֶׁהוֹסִיף הַמּוֹסִיף הַחֹמֶשׁ אִם נֶהֱנָה בַּחֹמֶשׁ אַחַר כָּךְ מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, דְּכִתְחִלַּת הֶקְדֵּשׁ הוּא חָשׁוּב. וְהַחֹמֶשׁ הוּא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה עַל הַקֶּרֶן עַד שֶׁיְּהֵא הוּא וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּמְעִילָה וּבִתְמוּרָה. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל אוֹ נֶהֱנָה בַּעֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּמֵזִיד לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם מָה שֶׁחִסֵּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ הַקֶּרֶן לְבַד, כִּי הַמֵּזִיד אֵינוֹ בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. וְאַזְהָרָה שֶׁל מְעִילָה לְהַלְקוֹתוֹ מִדִּכְתִיב דברים יב יז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּסֵדֶר רְאֵה. מָעַל בִּשְׁגָגָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וּמוֹסִיף חֹמֶשׁ וּמֵבִיא קָרְבָּן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

1 לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם" ויקרא ה, טז.