משנה תורה, מצוות עשה קט״ז

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

116 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו בערכי בתים, והוא אמרו כי יקדיש את ביתו קדש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ערכין. אם בחקותי, הפלאה הלכות ערכין פ"ה:

116 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת מַעֲרִיךְ בָּתִּים שֶׁיִּתֵּן כָּעֵרֶךְ שֶׁיַּעֲרִיכֶנָּה הַכֹּהֵן וְתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ – לָדוּן בְּעֶרְכֵי בָּתִּים. כְּלוֹמַר, מִי שֶׁהִקְדִּישׁ בֵּיתוֹ וְרוֹצֶה לִפְדּוֹתוֹ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ, הוּא אוֹ אִשְׁתּוֹ אוֹ יוֹרְשָׁיו שֶׁמַּעֲרִיךְ אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְנוֹתֵן לוֹ כְּפִי הָעֵרֶךְ שֶׁיֹּאמַר הוּא, וְעוֹד חֹמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ויקרא כז יד וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ וְגוֹ'. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מֶה שֶׁכָּתַבְתִּי בִּתְמוּרָה בְּסֵדֶר זֶה מצוה שנב, כִּי הָאֵל רָצָה לְטוֹבָתֵנוּ לָתֵת מוֹרָאַת הַקֹּדֶשׁ בְּלֵב בְּנֵי אָדָם. וְאַף פִּי שֶׁהָיָה מֵחֲסָדָיו הָרַבִּים לָתֵת לָהֶם מָקוֹם לִפְדּוֹתָן, רָצָה שֶׁיּוֹסִיפוּ חֹמֶשׁ בְּפִדְיוֹנָן כְּדֵי לְהִתְרַחֵק שֶׁלֹּא לִפְחֹת מִדְּמֵי הַהֶקְדֵּשׁ כְּלוּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׂדֵה מִקְנָה אֵין בּוֹ חֹמֶשׁ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי שֶׁיַּקְדִּישׁ אָדָם שְׂדֵה מִקְנָתוֹ שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, מִכֵּיוָן שֶׁקְּנָאָהּ בִּמְעוֹתָיו לֹא תַּקְפִּיד הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם ערכין ה ג, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בֵּיתוֹ וְכֵן בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁכָּל אֵלּוּ נֶעֱרָכִין בְּשָׁוְיֵיהֶן, בֵּין טוֹב בֵּין רַע. וּכְשֶׁבָּאִין הַכֹּהֲנִים לְהַעֲרִיךְ אוֹתָן כּוֹפִין הַבְּעָלִים לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן וְלוֹמַר בְּכָךְ וְכָךְ אֲנִי נוֹטְלָהּ לְעַצְמִי וְהַדָּמִים נוֹפְלִין לְבֶדֶק הַבַּיִת, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ע"ז יג א שֶׁאֵין מַקְדִּישִׁין, וְנִרְאֶה וַדַּאי, שֶׁאִם עָבַר וְהִקְדִּישׁ בֵּיתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה לְבֶדֶק הַבַּיִת שֶׁמַּעֲרִיכִין אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ וַעֲבִיד כְּתַקַּנְתָּא דִּשְׁמוּאֵל, אוֹ מַשְׁלִיךְ כָּל שָׁוְיָהּ לְיָם הַמֶּלַח. וּבֵין שֶׁהָיָה הַבַּיִת בְּעָרֵי חוֹמָה, בֵּין שֶׁהָיָה בְּעָרֵי הַחֲצֵרִים לְעוֹלָם יְכוֹלִים הַבְּעָלִים אוֹ יוֹרְשִׁים לִגְאֹל אוֹתָם מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, אֲבָל גְּאָלוֹ אָדָם אַחֵר, אִם הָיָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְקָם בְּיַד הַגּוֹאֵל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ נֶחֱלָט, וְאִם הָיָה בְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים וְהִגִּיעַ יוֹבֵל וְהוּא בְּיַד הַגּוֹאֵל חוֹזֵר לִבְעָלָיו בַּיּוֹבֵל, וּמִמָּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ, וְלֹא אָמַר בַּיִת, דִּקְדְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ק סט, ב מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַף כָּל דָּבָר שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אִם אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּישׁוֹ. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם סח ב גָּזַל וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שְׁנֵיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַקְדִּישׁ, זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְדַוְקָא בְּמִטַּלְטְלִין, אֲבָל קַרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ עוֹמֶדֶת, וַאֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין שֶׁהִפְקִידָן כָּל שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיאָן בְּדַיָּנִין יָכוֹל לְהַקְדִּישָׁן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין שם. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, שֶׁאֵין דִּין עֶרְכֵי בָּתִּים נוֹהֵג כְּלוֹמַר לְהַקְדִּישׁ בַּיִת לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִקְדִּישׁ בֵּיתוֹ וְלֹא נָתַן הָעֵרֶךְ בִּזְמַן הַבַּיִת כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה, אוֹ שֶׁלֹּא תִּקֵּן הַדָּבָר בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְעוֹד יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ שֶׁמּוֹעֵל בַּהֶקְדֵּשׁ.

1 להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: "וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ" ויקרא כז, יד.