משנת ארץ ישראל על משנה אבות ב׳:י״ג

13 רבי שמעון – בן נתנאל אומר הווי זהיר בקיריית שמע – בכמה עדי נוסח טובים נוסף "ובתפלה". נוסח כתב היד משקף תקופה שבה קריאת שמע היא מצווה מוגדרת שתוכנה מדויק ויש להיזהר בה ובפרטיה. לפי הנוסח השני מעמדה של התפילה הוא כמו של קריאת שמע.

14 וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא שנאמר יואל ב יג כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד – עד כאן ציטוט הפסוק בכתב יד קופמן, בעדי נוסח אחרים הושלם הפסוק: "ונחם על הרעה".

15 "קבע" בהקשר של משנתנו הוא בניגוד לרחמים. כלומר, ההתנגדות היא לנוסח קבוע שהמילים דוחקות בו את הכוונה. אנו מצויים בראשית דור יבנה. בין החוקרים מתנהל ויכוח מתי נוסדה התפילה הציבורית. פליישר סבור כי היא לא קדמה לדור יבנה, ולדעתנו, בעקבות חוקרים רבים אחרים, תפילת הציבור נוסדה בשלהי ימי הבית השני, במקדש או מחוצה לו. משנתנו משקפת מצב שבו קיים כבר נוסח קבוע, אבל יש חכם השייך לקבוצת יראי החטא המתנגד לנוסח קבוע מדי. יראי החטא והחסידים הדגישו מאוד את התפילה, כפי שהראינו בפירושנו לברכות פ"ה מ"ה.

16 משנתנו מתקשרת לשתי משניות במסכת ברכות. הראשונה: "א תפלת השחר עד חצות, רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום, רבי יהודה אומר עד שבע שעות" ברכות פ"ד מ"א, והשנייה: "רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים" ברכות פ"ד מ"ד. במשנה א שם "קבע" משמעו זמן קבוע, כפי שפירשנו שם בעקבות רוב המפרשים.

17 קבע – בהקשר הנוכחי מ"ד בברכות ומשנתנו הוא בניגוד לתחנונים, כלומר "קבע" הוא נוסח קבוע. הבבלי מדגיש שתפילתו "דומה עליו כמשוי" ברכות כט ע"ב. רבי אליעזר סבור שהתפילה צריכה להיות חופשית, אישית וספונטנית. זו תפילת התחנונים, וכך יש להתפלל. אין להסיק מכאן שאסור שיהיה נוסח קבוע כלשהו; ייתכן שרבי אליעזר מסכים לקבל את הנוסחאות הקיימות ואת תוכני התפילה, אך גישתו היא בניגוד לגישתו של רבן גמליאל במשנת ברכות שם. ברבות הימים חל כנראה טשטוש בייחוס המימרות בין תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, וראינו כבר שמייחסים לרבי יהושע את עמדתו של רבי אליעזר מי"א, וכאן מייחסים לרבי שמעון בן נתנאל את דברי עמיתו הבכיר רבי אליעזר או ההפך. אין כאן בהכרח סתירה, שכן ייתכן ששני חברים באותה קבוצת לימוד החזיקו באותה עמדה מחשבתית.

18 אם כן, לפנינו ארבע דעות מדור היסוד של עיצוב תפילת הציבור של יום חול. יש מי שתובע נוסח מדויק ומתקין אותו, יש המתנגד נמרצות, ורבי יהושע ורבי עקיבא נוקטים במשנה שם עמדות ביניים. עם זאת, ברור שרבן גמליאל לא המציא את התפילה ולא את הנוסח אלא גיבש נוסחאות קיימות למכלול אחד מעוצב, מגובש ומחייב. מבחינה היסטורית זכתה דרכו של רבן גמליאל לניצחון. אין זה פסק הלכה, אלא פסק דינה של ההיסטוריה היהודית.

19 עם זאת, עמדתו של רבי אליעזר הוכרה כדרך הנכונה, כנתיב האמִתי לתפילה. רבי אבהו אומר: "ובלבד שלא יהא כקורא באגרת" ירו', ברכות פ"ד ה"ד, ח ע"א, וכן "צריך לחדש בה דבר" ירו', שם, כלומר כל תפילה צריכה לכלול מרכיב אישי ואוטונומי. ביטוי אחר לכך הוא שתפילת מוסף צריכה להיות שונה מעט מזו של שחרית. תביעה זו מובנת על רקע התפילה הקדומה שתפילת מוסף הייתה בה באותו נוסח של שחרית. על כן המקורות מתחבטים האם תקיעת שופר היא בשחרית או במוסף, משום שתוכן התפילות זהה. מכיוון שהתפילות זהות יש צורך בשוני מה, כדי שלא תהיינה חזרה מכנית האחת על קודמתה.

20 רבי שמעון חוזר ומסתייג מתפילת הקבע. למעשה הוא כבר מכיר ב"ניצחון" זה, אך תובע את התביעה הקדומה של תפילת תחנונים. זו דוגמה נאה לחזרה של תנא על עמדות של תנאים אחרים. מכאן תביעה של זהירות כלפי החוקרים לבל יתארכו עמדות ודעות רק על סמך זמנו של מוסר המימרה. עם זאת, שמות המוסרים במקרה הזה מאפשרים לתארך את התהליך באופן כללי כפי שהצענו.

21 מן הראוי להעיר שקריאת שמע ותפילה הן ההלכות היחידות הנרמזות במסכת אבות, וכן שהמונח "קבע" מופיע בדברי שמאי, "עשה תורתך קבע" פ"א מט"ו. פירוש המונח שם אינו זהה בהכרח לפירושו כאן.

22 ואל תהי רשע בפני עצמך – המימרה מתקשרת לתביעה שמעשה טוב הוא תפארת לעושה אותו, כלומר המעשה צריך להיות ראוי לעצמו, ללא קשר למה שישפטוהו האחרים, הן בגלוי והן בסתר. בדבריו של ישו, שהיה מקורב לקבוצת החסידים, חוזרת הטענה על ה"חנפים" המתהדרים בעשיית מצוות כלפי חוץ. דומה שרבי שמעון בן נתנאל שותף לאותה עמדה ומדגיש את הצורך בשלמות פנימית ללא השפעה חיצונית של מראית עין.