משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ח׳:ט׳

9 לפי כתב-יד קופמן

10 הניתנין למטן שניתערבו בניתנין למעלן – נתינת הדם תופסת בספרות ההלכה מקום חשוב. יש קרבנות שדמם ניתן בחלקו העליון של קיר המזבח, ויש שבחלקו התחתון. באמצע הקיר היה מתוח חוט שסימן את הגבול בין החלק העליון לתחתון משנה, מדות פ"ג מ"א. כך, למשל, בכור ומעשר זורקים את דמם אל יסוד המזבח לעיל פ"ה מ"ח ומקבילות, האשם דמו ניתן למטה תוס', פ"א ה"א, עמ' 479 ומקבילות, ואילו את דם החטאת מזים על קיר המזבח ויקרא ה ט, אבל את השארית יש לשפוך אל יסוד המזבח שם שם.

11 אחת מהאפשרויות לפגום בקרבן היא לתת את דמו שלא במקום הנכון. במקורות מצינו שלוש גישות לתקלה זאת:

12 א. "נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן הרי אילו בלא תעשה" תוס', פי"ב הי"ח, עמ' 498. טעות במיקום הזריקה בגובה הזריקה היא כמו זריקה מחוץ למקדש, היא בלא תעשה ללא כרת והקרבן מן הסתם פסול. כמו כן: "נתן את הניתנין מלמטה למעלה ואת הניתנין מלמעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים, כשר, ואם עשה כן הרי זה פסול" תוס', מנחות פ"ה ה"ח, עמ' 518. לפי ההקשר בתוספתא אם שחט על מנת מחשבת פסול של אחרים כשר, ואם תכנן לבצע את מעשה הפסול בעצמו הקרבן פסול. כמו כן: "רבי יהשע אומר קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן... נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הנתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן, מועלין בהן" תוס', מעילה פ"א ה"א, עמ' 556. אם כן, הקרבן פסול אך אסור בהנאה. מבחינתנו חשוב ששינוי במקום הזריקה הוא כמו שינוי במקום השחיטה, או בזמן השחיטה. כמו כן: "והלא דין הוא. דמים ניתנים למטה, דמים ניתנים למעלה. מה הניתנים למטה אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הניתנים למעלה אם נתנם למטה לא הורצו..." ספרא, צו, פרשה ג ה"ד, לב ע"ב.

13 א1. גישה מעט מקלה יותר יש בברייתא אחרת: "נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, פסול. ואם יש דם הנפש בכוס אחר יחזור ויקבל כשר" תוס', פ"ג ה"ו, עמ' 484. אי הדיוק פוסל, אך עדיין בר תיקון. לעיל עסקנו במסורת זו ופירשנו שהיא מסורת החלוקה על קודמתה פירושנו לפ"ג מ"א, אך עדיין היא יותר קרובה למסורת הקודמת מאשר העמדות שלהלן.

14 ב. שינוי במיקום נתינת דמים אינו פוסל, וזאת משום שפסילת קרבן היא רק במקרים המנויים במשנה, כגון במשנה לעיל פ"א מ"א. עמדה זו שנויה במפורש לעיל פ"ג מ"ו, וכן: "חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים, כשר" תוס', פ"ג ה"ב, עמ' 483. אם כן, אי דיוק במקום אינו פוסל את הקרבן. בבבלי יש פיתוח של עמדת ביניים זו: "אמר רבי יוחנן: הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה, למטה שנתנן למטה, שלא כמצותן – לא יאספנו, לא נחלקו אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה, למטה שנתנן למעלה – שרבי יוסי אומר לא יאספנו ורבי שמעון אומר יאספנו, ומשנתינו כדברי האומר יאספנו" בבלי, כז ע"א-ע"ב. איסור הנתינה שלא במקום עומד, אבל יש מחלוקת אם יש לאסוף את הדם, ומן הסתם מי שאומר "יאספנו" סבור שאם יאסוף יהיה הקרבן כשר.

15 ג. "דם כל הניתנין למעלה שנתנן כדירכן, או שאינן מכוונין, הרי אילו כשירין. דם כל הניתנין למטה שנתנן שלא כדרכן, או שאין מכוונין כנגד היסוד, הרי אילו פסולין" תוס', פ"א הי"א, עמ' 481. אם כן, בדם הניתן למעלה הדיוק אינו הכרחי, אבל בדם הניתן למטה יש לדייק, ואם טעה הקרבן פסול. בבבלי יש פיתוח נוסף של עמדה זו: "הניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה – רבי אליעזר אומר: יתן למעלה והתחתונים עלו לו" פ ע"ב. עמדה זו קשורה לעמדתו העקרונית של רבי אליעזר שאין לדקדק בדמים. לפי הבבלי מסתמן שהמחלוקת היא בין רבי יהושע, הפוסל במקרה כזה של טעות במיקום נתינת הדמים, לבין רבי אליעזר, המקל במידת מה. גם הוא סבור שטעות פוסלת, אבל דם שצריך להינתן למטה אפשר שיינתן למעלה.

16 ד. העמדה הרביעית היא עמדתו של רבי שמעון המקל בכל טעויות השחיטה. הזכרנו עמדה זו בפירושנו לעיל פ"א מ"א: "רבי שמעון אומר 'עולה', אין לי אלא כשירה שנשפך דמה ושנשחטה בלילה ושיצא דמה חוצה לקלעים מנין להלן והיוצא והטמא והנשפך והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקיבלוהו פסולים וזרקו את דמו והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, תלמוד לומר 'זאת תורת העולה', תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו" ספרא, צו, פרשה א ה"ז, כט ע"א. רק רבי שמעון מזכיר במפורש את מיקום מתן הדמים, אבל בספרא שם סדרת דרשות המיוחסת לרבי אליעזר ורבי יהושע שכמעט כל מה ש"עלתה לא תרד". עמדה זו מנוגדת לרוב המשניות, ולמגמה הכללית של מסכת זבחים, ודנו בה בסוף פרק א. היא קשורה לתפיסה שהמזבח קולט את הפסולים ומטהרם, ו"הציץ מרצה", ושאר פתרונות המקלים ראש בטעויות הטכניות.

17 רבי אליעזר אומר יתן למעלן ורואה אני את התחתונים למעלן כאילו הן מים – שינוי במקום הזריקה כלפי מעלה אינו פוסל, ויחזור ויתן למטן – רבי אליעזר דורש אפוא זריקה כפולה. הוא אינו חושש מזריקה מיותרת לעיל מ"ד ואילך, ונוקט בשיטה הקרובה או זהה לגישה א1, אך מנוסחת מעט אחרת. וחכמים אומרים ישפכו לאמה – לא נאמר מה דינו של הקרבן, אבל מתוך היקש למשניות הקודמות דומה שזו הגישה הראשונה שהצענו לעיל, כלומר שהקרבנות פסולים. אם לא נמלך ונתן כשר – לפנינו גישה חמישית שבדיעבד כשר, ובתנאי שהכוהן לא קיבל אישור לתהליך מוטעה זה. אם עשה מעצמו כשר, ואם שאל, יענו לו שהקרבן פסול.

18 בתוספתא מיוחסות לשני החכמים גישות שונות: "1. הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה, רבי אליעזר אומר ינתנו למעלה וחכמים אומרים ישפכו לאמה. 2. נתן למטה ולא נמלך, רבי אליעזר אומר יתן למעלה וחכמים אומרים ישפך לאמה, והתחתונים עלו לו. 3. נתן למעלה ולא נמלך, אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה, אלו ואלו לא עלו לו" תוס', פ"ח הכ"א, עמ' 492. רבי אליעזר אומר שיינתנו למעלה ואין צורך בנתינה למטה, בניגוד לדרישת המשנה, וחכמים בתוספתא הם כחכמים במשנה.

19 המשך התוספתא קשה, ונראה שיש לפרש שהתוספתא מערבת גישות שאנו רואים בהן גישות חלוקות. המשפט הראשון הוא אם נמלך, כלומר שזה הפתרון לכתחילה. כל המשך התוספתא הוא במקרה שנתן ולא נמלך, כלומר שנעשתה הטעות והשאלה היא על בדיעבד. רבי אליעזר חושב שאם טעה ונתן למטה הטעות בת תיקון ייתן גם למעלה, ועמדה זו קרובה לעמדת המשנה, וחכמים לשיטתם שהכול פסול. אם טעה ונתן למעלה לדעת הכול ייתן גם למטה, ובכך נפתרת שאלת עוונו של הזורק, אבל בכל מצב הקרבן אינו נרצה. ברור שהקביעה במשפט השלישי סותרת את הקביעה במשפט הראשון ובמשנה.

20 שלל הדעות והגישות מצביע בבירור שלא הייתה לחכמים מסורת אחת, ואולי גם לא היה במקדש נוהג אחיד. יש להניח שטעויות בזריקת דם היו רבות, אך יש להניח גם שאי אפשר היה לברר מתי נעשתה טעות, וכל המשתתפים סמכו על כך שהציץ מרצה.