משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ב׳:ד׳

4 לפי כתב-יד קופמן

5 משנתנו היא משנה המפרשת ביטוי במשנה הקודמת. אנו מכנים משניות כאלה "משניות תוספתאיות", כלומר שיש להן מבנה טיפוסי של תוספתא.

6 כיצד לא נכתב ונמחק, קרב המתיר כמצוותו – המשפט נזכר במשנה הקודמת, ומשנתנו באה להסבירו. שחט בשתיקה – ללא כוונת פיגול, וקיבל והלך וזרק חוץ לזמנו – ובכך פיגל את הקרבן, או ששחטן חוץ לזמנו – שחט שלא כהלכה מעשה פסול קרבן פסח לפני פסח הרמב"ם, או קרבן מצורע לפני תום ימי הטהרה. אלבק מפרש את המשפט בדרך שונה: שחטן חוץ לזמנו הוא בניגוד ל"שחט בשתיקה", כלומר שהשחיטה הייתה עם כוונת פסול, וקיבל והילך וזרק בשתיקה – הקבלה והזריקה היו תקינות, אבל הקרבן כבר מפוגל בגלל מעשה פסול, או בגלל כוונת פסול, או ששחט וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו – משפט זה חוזר על הנאמר לעיל, וההבדל הוא שבמשפט זה המקבל והזורק עשו שניהם את מעשה הפסול. לכאורה המשפט מיותר. אם כוונה בלבד פוסלת, על אחת כמה וכמה שכוונה עם מעשה פוסלים. אלא שכבר ראינו שהמשנה נוטה להכפלות כאלה. עם זאת, אלבק מעיר שהמשפט "חסר לנכון בנוסח אחר", מכל מקום הוא מופיע בכל כתבי היד הטובים. זה הוא שקרב המתיר כמצותו – ההלכות שבמשנה חוזרות על ההלכות שבמשניות ב-ג בפעם השלישית. לפנינו, אפוא, סיכום שלישי של אותן הלכות, תופעה שכאמור מאפיינת את מסכת נגעים. הסיכום הובא בשל ההמשך המסביר את המושג "קרב המתיר כמצותו". בתוספתא פ"ב ה"ה, עמ' 482 מובא סיכום זהה של ההלכה.

7 כמו כן במשנת מנחות: "כיצד קרב המתיר כמצותו? קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו" פ"א מ"ג.

8 כיצד לא קרב המתיר כמצותו שחט חוץ למקומו – והשחיטה פסולה, וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו – אין כאן עברה, שכן השחיטה כבר פסלה את הקרבן ועתה הוא גוש בשר חסר קדושה, או ששחט חוץ לזמנו – וגם כאן הקרבן נפסל, וקבל והילך וזרק חוץ למקומו – אין כאן חילול קודש, שכן אין כאן קרבן כלל ואין אף מעשה קודש, או ששחט וקיבל והילך וזרק חוץ למקומו – שחט חוץ למקומו וקיבל וזרק מחוץ למקומו. במשפט זה יש הסבר המנוסח בכבדות למונח "לא קרב המתיר".

9 הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן – ונפסלו, כמות ששנינו לעיל בפ"א מ"ד, וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנן – אין כאן עברה משום שהשחיטה פסולה ואין כאן קודש, או ששחט חוץ לזמנן – במועד אחר וקיבל והילך וזרק שלא לשמן או ששחט קיבל והילך וזרק שלא לשמן זה הוא המתיר – נמחק בקו, שלא קרב המתיר כמצותו – המשנה חוזרת על אותן הלכות ודוגמאות, אבל ביחס לפסח וחטאת. דינם של אלו זהה ברוב המקרים לסתם קרבן, ושונה רק בכך שבהם מחשבה של קרבן שלא לשמו כבר פוסלת.

10 בתוספתא הניסוח זהה אבל הפוך: "כל הזבחים ששחטן שלא לשמן, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנן, או ששחטן חוץ לזמנן, קיבל והילך וזרק שלא לשמן, פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו" פ"ב ה"ד, עמ' 481. זבחים רגילים שחיטה שלא לשמה אינה פוסלתם, ולכן זריקה או קבלה שלא כדין מפגלת ומחייבת כרת.

11 בתוספתא ניתן הסבר זהה לזה שבמשנה. אמנם עריכת התוספתא אינה תלויה לחלוטין במשנה, אבל גם תופעה זו שהתוספתא חוזרת על הסיכום של המשנה, שהיא כשלעצמה כבר אין בה חידוש, מאפיינת אף היא את עריכת מסכת נגעים. כאמור, תופעת החזרות מאפיינת גם את משנתנו.