משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ח׳:ג׳

3 אילו מביאין ולא חוצצין – משנה זו היא תמונת ראי של המשנה הקודמת ונשנתה בידי אותו עורך. כל מה שנשלל במשנה הקודמת מטמא, כלומר מהווה אוהל לטמא, אך אינו חוצץ מפני הטומאה. השידה והתיבה והמגדל כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים – כך בכל כתבי היד ובדפוס ראשון, ובדפוסים שלאחריו "שאין". ברור שיש לגרוס "שיש", כלומר מכיוון שיש להם שוליים והם כלים יציבים ותקניים הם מביאים טומאה. בכלי חרס לעתים קרובות לא היו שוליים קרקעיתם הייתה מחודדת, והם ניצבו רק בעזרת מתקן עזר. אבל הרהיטים שברשימה במשנה הם כלים שקרקעיתם בדרך כלל ישרה, והם יציבים על הרצפה, אבל אינם חוצצים שכן אין הם נייחים. מי שתיקן ל"ואין" עשה זאת כדי שהרשימה תהיה נוגדת באופן מילולי את הרשימה במשנה א. זה תיקון טכני של מי שהכיר פחות טוב את הכלים עצמם. ואינן מחזיקים ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש ויריעה וסקורטיה וקטבולייה וסדין ומפץ ומחצלת שאינן עשויים אוהלים – שאין להם צורת אוהל, וכשיש להם צורת אוהל הם אוהל לכל דבר מביא וחוצץ, ובהמה וחיה שמתו ואכלים טמאים – כל אלו בתנאים אחרים מביאים וחוצצים, כאמור במשנה א, ומוסף עליהם הריחיים שלאדם – "מוסף על..." הוא מינוח הנמצא הרבה במדרשי ההלכה, ומעט במשנה. בכל הפעמים מדובר בתוספת לרשימה נתונה. עם זאת, יותר מחצי המופעים במשנה ובתוספתא הם בעסקי טהרות. במדרשי ההלכה המונח מופיע עשר פעמים, תשע מתוכן בספרא. יש מקום לשער שהמונח בראשיתו היה אופייני לבעל הספרא, ומכיוון שכל הדרשות בנושאי טהרה נמצאים בספרא, נגרר לדיונים הלכתיים בנושאי טהרה. עם זאת הוא מופיע, כאמור, גם בנושאים אחרים, כך שבמהלך הלימוד הפך למונח כללי.

4 התנא נקט בלשון זאת משום שבמשנה הקודמת לא נשנה דין רחיים. אבל בתוספתא למשנה הקודמת נזכרים גם הרחיים בהקשר של המשנה הקודמת: "נדחק ברחיים שהגוי בתוכה, ושהנדה בתוכה, בגדיו טמאין מדרס. איזו היא הרחיים כל שאין עוקרין אותה ודוחפין אותה ממקומה. ולענין טמא מת בגדיו טהורין, עד שיהו בגדיו נוגעין בפותי טפח" פ"ט ה"ב, עמ' 606. הרחיים אינם מהווים אוהל שלם ורק נגיעה מטמאת, אבל ממשנתנו אנו שומעים שהם מביאים טומאה ואינם חוצצים. אין כאן מחלוקת, אלא אבחנה בין רחיים של אדם ש"מביאים ואינם חוצצים" לבין רחיים של בהמה שמכונים בתוספתא "כל שאין עוקרין אותה ודוחפין אותה", כלומר רחיים קבועים מטמאים ומטהרים כאוהל ורחיים ניידים רק מביאים טומאה.

5 מבחינה ספרותית דומה שהיו שתי משניות, האחת שנתה דין רחיים והאחרת התעלמה ממנו. לפני התוספתא עמדה משנה קדומה שבה נשנה דין רחיים, ומשנתנו השתמשה במשנה קדומה שדין רחיים היה חסר בה, והוסיפה אותו במשנה ב בלשון "מוסף עליו".

6 בדרך כלל המינוח במקורותינו הוא "רחיים של יד", והכוונה לרחיים קטנים שמפעילה אישה היושבת על הרצפה. לעומתם נזכרים הרחיים הגדולים שבהם סובב אדם הולך עומד את אבן הממל, או שבהמה משכה את הציר וסובבה את הממל. במקרה שלנו האבחנה אחרת וייחודית, בין רחיים קבועים לרחיים הנדחפים, וגם רחיים עם ציר עשויים להיחשב ל"רחיים של אדם" אם הם קטנים.