משנת ארץ ישראל על משנה מכות א׳:ה׳

5 עפ”י כתב יד קופמן

6 באו אחרים והזימום – את העדים השניים. באו אחרים והזימום – את כת העדים השלישית. אפילו מאה כולם ויהריגו – כך ברוב עדי הנוסח ב-מ' 'יהרגו', בלבד. קשה לבין למה יהרגו כולם. הכת הראשונה העידה, והכת השנייה ביטלה את עדותה, הכת השלישית ביטלה את עדות הכת השנייה, וממילא הכת הראשונה עדותה כשרה. אם באה כת רביעית היא מבטלת את עדות הכת השלישית, והכת השנייה קיימת והראשונה מוזמת. אם כן השלישית והראשונה אמורות להיהרג ולא כולם. וכן הלאה. אפשר ש'כולם' הם אותן כתות עדים שלא הוזמו בארבע כתות עדים אלו הכת השלישית והראשונה יהרגו. אין ספק שלו הייתה ההלכה ריאלית הייתה המשנה מדייקת בנוסחה ומגדירה מי יוצא להורג. אפשר גם שהכת השלישית העידה שאנשי הכת הראשונה והשנייה היו איתם עם הכת השלישית במקום אחר, וכן הכת הרביעית מעידה על מקום וזמן של כל הכתות שלפניה. ועדיין הנוסח קשה.

7 אנו מפרשים כך לאור התוספתא המקבילה למשנתנו והמפורשת בסוגריים מרובעים הערות פרשניות שלנו.

8 כת ראשונה: מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש. ובאו אחרים והזימום כת שנייה. הנידון כשר, כת הראשונה חייבת. ובאו אחרים כת שלישית, והזימום. הנידון חייב, וכת הראשונה שהעידה נגד הנידון, פטורה, וכת השנייה חייבת. כת אחת נכנסת וכת אחת יוצאה, אפילו הן מאה, כולן פטורין. ר' יהודה אומר איסטיטית היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד... תוס', פ"א ה"י.

9 אם כן המקרה כפי שתיארנו אבל בתוספתא הדין הפוך 'כולם לא יהרגו' שהרי כל הדין מרומה וחשוד. בעינינו, הדין בתוספתא נראה הגיוני יותר. רבי יהודה מחמיר אפוא על הכת הראשונה ודבריו מחייבים הסבר. במשנתנו: רבי יהודה אומר אסטסיס היא זו אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד – לפי המשנה שלנו רבי יהודה מיקל – לא כולם יהרגו אלא רק הראשונה, ולפי התוספתא הוא מחמיר – כולם פטורים חוץ מהראשונה, שהיא התחילה במעגל השקרים. וכן במדרש התנאי? המהלך בדרך המשנה: 'והנשארים ישמעו ויראו, מיכן אמרו מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם, הרי אלו נהרגין: ר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת, והשניה פטורה. שאין זו אלא אסטסיס" מדרש תנאים דברים י"ט כ, מהד' הופמן עמ' 118. בירושלמי מתואר מקרה כזה:

10 רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא. היו עומדין ומעידין עליו שהרג את הנפש בלוד, באו אחרים ואמרו להן היאך אתם מעידין? שהרי אתם הייתם עמנו בחמשה בחדש בקיסרי. ובאו אחרים ואמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בעשרה בחדש בציפורי? ההורג אינו נהרג. שמא עדים זוממין הן? והעדים אינן נהרגין שמא אמת אמרו לא ע"א.

11 לפי פירושנו זה המקרה במשנה וההלכה שאף אחד איננו נהרג. זו הלכה פשוטה וברורה. ברם, לא ברור מהתלמוד הירושלמי האם לדעתו זה המקרה במשנה. או להיפך המקרה במשנה אחר, אבל במקרה שבתלמוד אף אחד איננו נהרג. והמשנה מדברת על מצב אחר שעדיין לא הצענו כמותו.

12 עד כאן פירוש הפשט. אבל רמב"ם פירש שהכת הראשונה העידה והכת השנייה הזימה את הראשונה. הכת השלישית העידה אותה עדות כמו הכת הראשונה, ושוב הכת השנייה הזימה את השלישית. והרביעית חזרה על אותה עדות כמו הראשונה והכת השנייה הזימה גם אותה. "כולם יהרגו" אלו כל הכתות חוץ מהכת השנייה.

13 ניתן גם לפרש שהכת הראשונה העידה על הריגה בירושלים. השנייה הזימה את הראשונה בטענה 'איתנו הייתם בלוד', והכת השלישית הזימה את הראשונה בטענה 'עמנו הייתם בטבריה'. וכן הלאה. כולם יהרגו, חוץ מהכת האחרונה שלא הוזמה. כלומר תנא קמא איננו חושש להתארגנות של שקרים, ומי שהוזם נהרג, והאחרונים פטורים. 'כולם' הם אפוא חוץ מהכת האחרונה. רבי יהודה סבור שרק הראשונה נהרגת כי כולן נגדה, וכתות העדים האחרות פטורות בגלל אי הוודאות. בדרך זו המשנה מובנת, אבל הבבלי ה ע"ב והירושלמי לא ע"א מתקשים בהבנת רבי יהודה, ודבריו במשנה נשארים תמוהים. על כן חוזרים אנו לפירוש הראשון.

14 רמב"ן מביא בשם קודמיו את הפירוש שמצאנו ברמב"ם. ולדעתו "זו היא הסכמת כל רבותינו האחרונים ז"ל, שפירוש משנתנו כך הוא כמו שכתבתי. שהכת האחת מזמת לכולם, וכולן מעידין על אותו רוצח שהרג את הנפש". אבל ממשיך "והגאונים הראשונים ז"ל פירשו" ומציע את הפירוש שהצענו ונסמך על התוספתא. "וכן מצאתי אני מפורש בתוספתא כדבריהם ז"ל ואעפ"י שאינם נביאים בני נביאים הם ומימיהם שותים האחרונים. וזה לשון התוספתא "מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש, ובאו אחרים והזימום. הנדון פטור וכת ראשונה חייבת. באו אחרים והזימום, הנדון חייב וכת הראשונה פטורה. וכת השניה חייבת, כת אחת נכנסת וכת אחת יוצאת ואפילו מאה כולם חייבין. ר' יהודה אומר איסטטית היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד. וטעמיה דרבי יהודה מפרש לה רבי יוחנן בגמרין משום דאמרי אטו כולי עלמא גבי הני הוו קיימי, כלומר כיון שבאו ארבע כתות כל אחת מזמת לחברתה אין נאמנים, דחיישינן דילמא איכא דמהדר ומוגר ומייתי סהדי שקרי דאטו כלהו הני גבי הני הוו קיימי? ואפשר שגרסת הראשונים הכי היא, אטו כולי עלמא הני גבי הני הוו קיימי דהכי דייק לישנא".

15 אם כן טעמו של רבי יהודה, שאמנם בהמשך ההתפתחות בבית המשפט התברר שכל הפרשה תמוהה והיא 'איסטיטיס', אבל העדות הראשונה הוזמה בתהליך שהיה עדיין תיקני.

16 עוד נעיר שבתוספתא בכתב יד וינה גרסה נהירה יותר מכל אשר מצאנו עד כה:

17 כאמור הרמב"ן מצטט את התוספתא שהיא ככתב יד ערפורט.

18 ואכן כתב יד ווינא קשה למה הנידון חייב. אין זאת אלא שנשמט משפט מכתב יד וינה וצריך להיות ככתב יד ערפורט "ובאו אחרים כת שלישית, והזימום. הנידון חייב" הקטע בין הסוגריים נשמט.

19 רבי יהודה אומר אסטסיס היא זו – ברור שהכוונה שכל יתר העדויות מפוקפקות, אבל פירוש המילה קשה. רבו השיבושים במונח זה. הנפוץ ביותר הוא אסטית, או אסטיס. בעל ערוך השלם מציע לגזור את המילה מיוונית astatos άστατο שמשמעו בלתי ברור, מפוקפק. הרמב"ן מציע בשם קודמיו שהכוונה לצבע האיסטיס, כלומר צבע אדום המופק מצבע האיסטיס, כלומר זו עדות צבועה וחשודה. או שאלו עדים הצובעים את האדמה בדם. וזו אטימולוגיה קשה ומיותרת. בעל ערוך השלם מצטט מהפירוש המיוחס לרש"י שאסטיס היא 'קובסית' או קובסות' והיא מיוונית koufisis κούφισις שמשמעו חסר אמון. כל ההצעות הללו חלשות וברור שביוונית משמעות המילה התארגנות של מרד, או של כנופיה, כלומר שכל הדין מרומה, וכל העדויות חשודות. גם בתרגום הסורי לברית החדשה מופיעה המילה הזאת כתרגום להתקוממות, או קשירת קשר כנגד השלטון.

20 כעין משנתנו במדרש תנאים דברים י"ט כ, מהד' הופמן עמ' 118: "'והנשארים ישמעו ויראו' מיכן אמרו מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם הרי אלו נהרגין: ר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס" ברור שהמדרש גרס כמשנה ולא כתוספתא.

21 אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד – כל יתר הכתות מפוקפקות ולכן אין מתייחסים לעדותן. אבל הראשונה בוודאי נהרגת כי נגדם יש עדות ברורה. ושוב לא ברור מדוע דווקא הראשונה חשודה יותר מאחרות. גם משפט זה קשה. ממה נפשך אם הכת השנייה חשודה, למה יוצאו להורג העדים מהכת הראשונה. ואם העדות השנייה מתקבלת, מדוע רק הכת השלישית נחשבת לבלתי ראויה לאמון. שאלה זו מעלה הבבלי ה ע"ב, ומתרץ "שקדמו והרגו" כלומר הראשונה כבר הוצאה להורג. זה הסבר נאה אלא שקשה להולמו ללשון המשנה, למה בחרה המשנה לדבר דווקא על מקרה כזה ולא לנסח בפשטות "כולם פטורים". הבבלי מקשה קושיה אחרת ואין מציע פירוש. והירושלמי לא ע"א מציע אף הוא פירוש זה.

22 עדיין הדעה שכולם נהרגים, או שרק כת הראשונה נהרגת נשמעת קשה, הרי החשד בולט. ואכן מן הסתם לא היה כל חשש שאי שם ימצא דיין שיוציא להורג עדים בעילה זו. לוּ היה חשש כזה קיים היו חכמים מדגישים שאין כאן עילה להוצאה להורג. אלא שכל הדין תיאורטי, כפי שהראינו במבוא, ו"יהרג" הוא תחליף רטורי, ל'עדותו תקיפה'.

23 בדיני עד זומם שולטת ההנמקה הטכנית מה שנכלל בפסוק נכלל ומה שלא נכלל, איננו 'נהרג'. והדרשה כאן היא ש"הנשארים ישמעו ויראו" כלומר גם העדים האחרים ייזהרו, וכדי למנוע עדות שקר מאיימים בעונש מוות שאיננו מוצא כמובן בפועל. מרכיב זה בולט גם במשנה הבאה. אם מבינים אנו שמדובר בהצהרות חצי משפטיות, בעלות אופי מוסרי ורטורי. על רקע זה מגמת דבריהם של חכמים מובנת.

24 בתוספתא המשך לדברי המשנה: "1. אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות יתקיים עדות בשאר עדים. ר' מאיר אומר אף בדיני ממונות "והוא לא ידע שיש להן קרוב או פסול תתקיים" עדות בשאר עדים. 2. ר' דוסתאי בן יהודה אומר עדים זוממין שבאו אחרים והזימו זוממיהן פטורין" פ"א ה"י. המשפט הראשון קשור למשנה ז להלן. והמשפט השני הוא דברי רבי יהודה אצלנו, והוא בניגוד למשנתנו, ומשמעו שברישא יש לגרוס כולם פטורים כמו ששנינו לעיל.