מקור משנה חולין ב׳:ב׳
2 הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי רָאשִׁין כְּאֶחָד, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסַּכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֲפִלּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה חולין ב׳:ב׳
2 לפי כתב-יד קופמן
3 השוחט שני ראשין – של שתי בהמות, כאחת – באופן טבעי זו שחיטה מהירה ועולה החשש של חוסר דקדוק, וודאי אין זו צורה של טקס אלא מעשה חול מובהק, שחיטתו כשירה – משום שהשחיטה נתפסת במשנה כמעשה חולין טכני. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלן ואחד מלמטן – של ידית הסכין, שחיטתו כשירה – אין סיבה שעבודה בשניים תיאסר. מבחינה טקסית יש בכך הדגשת הטקס.
4 בבבלי מובאת גם דרשה הפוכה למשנה: "תזבח – שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד. תזבחהו – שלא יהא אחד שוחט שני זבחים, ואמר רב כהנא: תזבחהו כתיב. אמר ליה אביי: לאו אתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתאה, אבל חכמים אומרים: שנים שוחטים זבח אחד" כט ע"ב - ל ע"א. משנתנו היא אפוא כרבי אלעזר ברבי שמעון, וסוגיית הבבלי מתעלמת מכך שיש במשנתנו עמדה ברורה בנושא. גם כאן לבבלי נוסח אחר למשנה. עוד נציין שהבבלי עוסק בשחיטת זבח, שהיא בוודאי מעמד טקס דתי בולט, ומשנתנו גם בשחיטת חולין. ואולי יש להסיק שהבבלי פירש את משנתנו בשחיטת זבחים?
5 המדרש מובא בשם "תני רב יוסף" ואיננו במסורות תנאיות. ייתכן שהמחלוקת שלפנינו היא האם שחיטת חולין יש בה מסממני הטקס הדתי או שהיא מעשה חול, והרחבנו על כך במבוא.