משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ט׳:ג׳

3 לפי כתב-יד קופמן

4 הלוקח – קונה ולד בהמה צעיר, ושניתן לו – ולד בהמה צעיר, מתנה פטור ממעשר בהמה – הם אינם מצטרפים לעדר, ואין לבסס את מניין בני הצאן על תוספות אלו. התוספתא מבהירה, או מצמצמת, את ההלכה: "איזהו ליקוח? כל שמכרו לו וחוזר ולקחו הימנו, או שנתנו לו במתנה וחוזר ולוקחו הימנו, אבל הלוקח עובר פרתו של חברו אף על פי שילדה אצל בעלים נכנסת לדיר להתעשר" פ"ז ה"ה, עמ' 542. סתם ולד בהמה שנקנה נכנס לדיר להתעשר להיחשב במניין עשרה ורק אם נקנה, נמכר ונקנה שנית אין הוא נחשב עוד לחלק מהעדר. לא ברור האם התוספתא חולקת או מבהירה, מכל מקום מבצבץ כאן חשד שמא הקונה מנסה להערים ולהיפטר מחובת מעשר שני. חשש זה עולה גם במשנה הבאה.

5 האחים השותפים שחייבין בקולבון – משנתנו רומזת למשנת שקלים שבה נקבעה הגדרה משפטית לגבי חובת מחצית השקל. כל התורם מחצית השקל חייב להוסיף "קלבון", שהוא דמי עמלה נמוכים של מחצית המעה, או מעה שלמה משנה, שקלים פ"א מ"ז, ועל כך קובעת המשנה: "האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה, וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון. וכמה הוא קלבון, מעה כסף, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים חצי" שקלים פ"א מ"ז. אם כן דין שקלים כדין מעשר בהמה, ומשנתנו מסתמכת על משנת שקלים או על אותה משנה קדומה שממנה שאבה משנת שקלים את דבריה.

6 האחים השותפים הם מונח החוזר בספרות חז"ל פעמים מספר. בכתבי היד למסכת שקלים, למשל, שתי נוסחאות, בווי"ו "והשותפים" ובלעדיה. בכתב יד קופמן בשקלים, למשל, נוספה האות וי"ו בידי מגיה שני ונמחקה. אין ספק שהנוסח המקורי היה "האחים השותפים", וכך ברוב מכריע של עדי הנוסח לשקלים, וכך בכל עדי הנוסח הקדומים למשנתנו. מדובר באחים שירשו את נחלת אביהם אך לא חילקוה. בתקופת המשנה והתלמוד רווחו שני מבנים משפחתיים, האחד היה מבוסס על משפחה גרעינית ובה היה הבעל אבי המשפחה ובעל המשק, ברם במקביל רווח מבנה אחר של משפחה מורחבת. במשפחה מעין זו היה האב בעל המשק והבנים עבדו במשק המשפחתי, אך האב היה בעל הרכוש. הירושלמי מגדיר מצב זה "בטפולין אצלו". עם מותו של האב נותרו האחים שותפים בכול, וללא רכוש פרטי כלל. רבי חייא קובע: "סתם אחים שותפים עד שלש דורות" ירו', בבא בתרא פ"ט ה"ה, יז ע"א, הווה אומר שבדרך כלל נשארו האחים שותפים גם אחרי מות אביהם עד שלושה דורות ורק הדור הרביעי פירק את השותפות. אף המדרש אומר: "אם תשקר לי ולניני ולנכדי... אמר רבי אבא בר כהנא עד כאן לאחים השותפין" בראשית רבה, נד ב, עמ' 577. במקורותינו עדויות רבות לאחים שחילקו והשתתפו, הווה אומר שחילקו את הרכוש המשפחתי ואחר כך החליטו לחזור למבנה כלכלי וחברתי של בית אב. שותפים רגילים הם שותפים ברכוש מסוים, בשדה או בחנות, בעבד או בבית. אבל אחים שותפים הם שותפים בכול, ואין להם רכוש פרטי כלל.

7 השאלה הפרשנית-היסטורית אינה תלויה בשאלת הנוסח של המשנה. בין אם נגרוס "והשותפין" ובין אם נגרוס "השותפין", בשתי הגרסאות ניתן לפרש שהמילה השנייה מפרשת את הראשונה אחים שהם שותפים, או מבטאת מקרה נוסף אחים וכן שותפים. במקרה זה שוב ניתן לפרש שסתם אחים הם שותפים. אף שהאות וי"ו מופיעה בחלק מכתבי היד, גם בהם אין היא משמשת בתור וי"ו החיבור אלא בתור וי"ו הפירוש, ויש דוגמאות רבות למשמעות זו של האות.

8 המשנה מניחה שאחים שותפים פטורים מן הקולבון. בהבנה הפשוטה הם פטורים מתשלום קולבון לחלוטין, ואפילו קולבון אחד אין הם צריכים לשלם. אם כך דינם כדין אישה או כוהן, ומשמע שמן התורה הם פטורים ממחצית השקל ורק מדרבנן התחייבו בכך, או שהיה נוהג רווח שגם בתי אב ישלמו מחצית השקל, אך הם פטורים מן הקולבון.

9 לרמב"ם ולראשונים אחרים לא הייתה מציאות זו של בתי אב נהירה, והם העדיפו לפרש "האחים והשותפין", הווה אומר שכל שותפים פטורים ממחצית השקל וממעשר בהמה להלן. לשיטה זו לא ברור איזו שותפות פוטרת מן הקולבון. אין זה סביר ששותפותם של שניים בשדה פוטרת אותם מקולבון או ממחצית השקל, ומן הסתם נדרשת שותפות מלאה בכל הנכסים. פרשנים אחרים פירשו שכל שניים שהשתתפו בנתינת מחצית השקל פטורים מן הקולבון. פירוש זה מוקשה מתוכו. אדם פרטי שנתן סכום גדול ממחצית השקל חייב, לדעת אחד התנאים, שני קולבונות, ושניים שעשו זאת פטורים כליל מחובת הקולבון?! ועוד, וכי ייתכן שתימצא דרך כה פשוטה לעקוף את חובת הקולבון?!

10 פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון – עדר של שותפים פטור ממעשר בהמה, ושקל של שני שותפים פטור מקולבון. המדרש לומד שעדר של שני שותפים פטור ממעשר בהמה מלשון הכתוב: "יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות? תלמוד לומר 'אשר יהיו לך' " ספרי דברים, עז, עמ' 143; בבלי, נו ע"ב, שכן אין כאן בעלות אחת על כל העדר. השותפות היא שותפות כוללת בין אנשים. לשותפים אין כלל רכוש פרטי, והם שותפים בכל נכסיהם. האם יחול ההיתר גם על שותפים חלקיים, השותפים רק בעדר? על כך אין בידינו תשובה. ממשנתנו משמע שההסדר חל רק על שותפים מלאים, ומהספרי ניתן להבין שהוא מקיף את כל השותפים.

11 אם אכן התשובה לשאלה חיובית, אזי מבחינה כלכלית שחרור עדר של שותפים ממעשר שני הוא הקלה גדולה: היא מאפשרת לכל אחד שלא לתת מעשר בהמה, שכן אין קל מליצור שותפות, מלאכותית וקצרת טווח, בין שני בעלי עדר. הדיון בתלמודים דן בשאלה מה קורה אם השתתפו בכסף או בבהמות, ובכל מקרה מדובר גם בשותפות רגילה וחלקית ולא רק באחים שותפים בבלי, שם; ירו', שקלים פ"א ה"ז, מו ע"ב. ברם הדעת נותנת ששותפות רגילה מעין זו פוטרת ממעשר בהמה, אך היא לא הייתה צריכה לפטור מהקולבון של מחצית השקל. שכן, כפי שאמרנו, הפטור ממשנתנו הוא רק ל"אחים שותפים", שכן יש ביניהם שותפות מלאה ולא רק שותפות עסקית בעדר. הווה אומר שההשוואה בין מעשר בהמה למחצית השקל אינה מלאה. במחצית השקל רק שותפות מלאה פוטרת, ובמעשר בהמה די בשותפות כלכלית מוגבלת ורגילה. בשותפות כזו חייבים במחצית השקל ופטורים מקולבון.

12 קנו מתפוסת הבית – שני האחים חילקו ביניהם את הירושה. משפט זה חסר במקבילה בשקלים. השלב המדויק המכונה "תפיסת הבית" לא התבהר לא במשנה ולא בתלמודים בבלי, נו ע"ב; בבא קמא קי ע"ב, ונראה שלתנאים ולאמוראים היה ברור. המדרש מסביר שתפיסת הבית היא מה שהאחים רוכשים לפני החלוקה, כדברי המדרש: " 'כי במקלי עברתי' וגו', ויצו אותם לאמר, אמרו לו אל תאמר כשיצא מעמך נטל בידו כלום מתפיסת הבית, אלא בשכרי קניתי כל הללו" בראשית רבה, עה יא. ביתר חלקי ספרות חז"ל מכונה רכוש זה במונח "סגולה" תוס', תרומות פ"א הי"ג; בבא קמא פ"ט ה"ח ועוד. הכוונה לסכומים קטנים, או חפצים אישיים, שאמנם שייכים מבחינה פורמלית למשפחה המורחבת אך בפועל הפכו לאישיים ואלו נותרים בידי כל אחד מהאחים. גם משפט זה מוכיח שאכן מדובר בזוג אחים שאביהם מת, ולא בשותפים רגילים.

13 המונח אינו מוכר מחוץ למשנת בכורות, הווה אומר שאין כאן רק העברה ממסכת שקלים אלא גם טיפול עצמאי של עורך המסכת, ולפנינו עדות לייחודו יחסית למקורות אחרים. המונח המקביל במקורות אחרים הוא "לסגל": "קטן שאמר לאחד בשוק האכילני מעשר, מאכילו מפני תיקון העולם... אם חייב לו מזונות, או שהיה עושה עמו כדי מזונותיו, הרי זה מאכילו משלו ועושה לו בחלקו סגולה" תוס', תרומות פ"א הי"ג, וכן אב שקיבל דמי נזיקין עבור בנו הקטן "עושה לו בהן סגולה" תוס', בבא קמא פ"ט ה"ח, וכן: "אמר רבי אימי בן שנראה חלוק בחיי אביו, מה שסיגל סיגל לעצמו" ירו', בבא בתרא פ"ט ה"ד, יז ע"א. אם כן, ביטוי זה הוא מונח יחידאי המופיע רק במסכת שלנו.

14 חייבין – במעשר שני ובקלבון משום שנעשתה כבר החלוקה והעדר פרטי, ואם לאיו פטורים – אם לא ביצעו את החלוקה, או שאף אחד מהם לא "סיגל" לעצמו את הבהמות. חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבון – זה דין חדש שאם חלקו והתחרטו הפכו בשנית לשותפים, ופטורין ממעשר בהמה – לא הובהר למה דין מעשר שני שונה משקלים. אולי נובע הדבר מהחשש שיש כאן ניסיון להשתמט מתשלום מעשר בהמה, אבל אין חשש שאדם ישתמט מהתשלום הקטן של הקולבון. אפשרות זו מבוססת על ההנחה שאכן דין מעשר שני כדין מחצית השקל. ברם ההפך הוא הנכון; לא התבהר מדוע יש דמיון בין שתי מצוות אלו, מדוע שותפים אינם פטורים מפאה או מכל מצווה אחרת שיש בה שיעור כלפי מטה שיעור מינימלי ומדוע לא נקבע שעדר מינימלי החייב במעשר בהמה צריך לכלול מספר בהמות גדול כך שלכל שותף תהיינה עשר בהמות. טעמי ההלכה לא התבהרו, וכדרכם חז"ל נמנעים מלהרחיב בהיבט הרעיוני שכנראה הנחה אותם.