מפרשים:
4 עפ”י כתב יד קופמן
5 שאל פרקלוס בן פלסלוס – האיש איננו מוכר ממקורות אחרים. קרוב להניח שהוא יווני. את רבן גמליאל בעכו שהיה – רבן גמליאל רוחץ במרחץ שלאפרודיטי – מרחץ של אפרודיטי משמעו שבפתח בית המרחץ, שהיה שייך כנראה לפוליס הנוכרית, ניצב פסל של אפרודיטי. פסל כזה משמש בעיקר לנוי. הוא מסמל את חסות אֵלת הפריון על הרחצה, ובית המרחץ מוקדש לה. מעבר לכך אין קשר בין בית המרחץ לאל. אבל הנכנס או היוצא עשויים להגיש לה מנחה גחלי בשמים, ירק או פרי, או זבח זעיר אחר, ולהניחו לפני הפסל. אזכור אפרודיטי בהקשר זה איננו מקרי. בתי מרחץ הוקדשו לאלים שונים, אך אפרודיטי הייתה בחירה מועדפת בהיותה אלילה המייצגת את הנשיות והיופי. ומעניין שהיופי נקשר לבית המרחץ, למרות שנועד בעיקרו לגברים. בנוסף לכך בתי מרחץ רבים יחסית, הוקדשו לדמותה של אלה זו, שכן אחת ההופעות שלה היא בהיותה מתרחצת או מתפשטת לקראת רחצה.
6 עם זאת השאלה עקרונית ובתי מרחץ הוקדשו לעתים גם לאלים אחרים. אלים פופולריים אחרים בבתי מרחץ היו אסקלפיוס אל הרפואה שסימנו הנחש האחוז בידו, ונרמז בתוספתא, ושלושת הגבירות המסמלות את ההיגיינה. אפרודיטי מחזיקה בידה לעתים חלקי בגד, או שהיא ללא בגדים, והגבירות ללא בגדים ואין חפץ בידם. בוודאי כולן אסורות. וזו הוכחה נוספת שהרשימה במשנה א היא מקרית וחלקית. היו כמובן גם בתי מרחץ נטולי חסות אלילית, או שניצבו שם פסלים שונים לנוי. אך בכל בית מרחץ כבכל מרחב עירוני ניצבו פסלים. כך בערים וכן בעיירות לא יהודיות. איננו יודעים מה היו הקישוטים בבתי מרחץ בעיירות כפריות, ובבתי אחוזה יהודיים.