מנחת חינוך, מנחת עני ה׳

מהדורה: מנחת חינוך, פיוטרקוב, תרס"ב

מפרשים:
1 ואמנם דברי הרמב"ם אכתי יש מקום לפרש על קוטב זה באופן אחר דהא נותר אין נשרף בלילה מגזה"כ דכתיב בי' ביום השלישי באש ישרף ע' רמב"ם בה' פסהמ"ק שם והטב"י מהדו"ת או"ח סי' צ"ו ובשער המלך שם הוכיחו מדברי הרמב"ם גופא שם דסובר דדוקא נותר דצריך שריפה מקרא הנזכר צריך להיות ביום דוקא ואין נשרף בלילה משא"כ אינך פסהמ"ק דצריכי שריפה רק מכח הלכה דגמרא גמירי לה דבשריפה כמבואר בפסחים דף פ"ב מותר לשורפם בלילה רק שתמהו ע"ז מדברי הת"כ פ' צו שאמרו שם ביום הג' באש ישרף זה בנה אבל כל הנשרפין שלא יהיו נשרפין אלא ביום והנוב"י שם מדחיק מאוד ליישב מדוע דחה הרמב"ם דברי הת"כ ע"ש והשעה"מ כ' דהרמב"ם דחה להת"כ מכח סוגית הש"ס במנחות דף מ"ו דקאמר בברייתא שתי הלחם הבאות בפ"ע יונפו ותיעבר צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך אי לשריפה קאתי ישרפו לאלתר ומשני רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים כו' והק' אביי תינח זמן הקרבת' לבתר הכי לשרפינהו ואמאי תיעבר צורתן ומשני צורת הקרבת' והתוס' שם כתבו דזמן הקרבת' הוא עד הלילה וא"כ למה צריך לשנויא צורת הקרבת' דהא גם בלילה א"א לשורפ' וע"כ דהש"ס סובר דלא ילפינן שאר פסהמ"ק מנותר דבעי שריפה ביום דוקא וכ"כ התוס' שם ולהכי דחי הרמב"ם להת"כ מכח ש"ס שלנו והדר מקשה ע"ז דהרי הרמב"ם פ"ג מה' קה"ח סובר דאפי' קרבנות צבור לא דחי עשה דהשלמה וממילא דזמן הקרבת' דהכא הוא עד קריבת התמיד וא"כ שוב בלאו הכי הוכרח הש"ס לומר צורת הקרבת' דהא אפשר לשרפם ביום אחר התמיד דלאו זמן הקרבת' הוא והתוס' לשיטתייהו אזלו וע"ש בדבריו. ואמנם הם תמוהים מאוד דמה הוכחה מהא דמותר לשרוף שתי הלחם הבאות בפ"ע בלילה דה"ה לכל פסהמ"ק דהא הש"ס גופא קאמר לעיל על הא דאין שורפין אותם ביום טוב משום דאסור שריפת קדשים ביום טוב ופריך אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לשרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכפורים כו' ע"ש בפרש"י וא"כ כיון דמצותן בכך להכי נשרפין ג"כ בלילה מידי דהוה אכל פרים ושעירים הנשרפין שמותר לשורפן בלילה וע' רמב"ם פ"ז מה' מעה"ק ה' ה' שכתב כל הנשרפין כשרים בזר ובלילה וקאי לענין פרים ושעירים הנשרפים דמיירי בהו בהאי פירקא והכ"מ לא הראה מקורו ואמנם דבריו נובעים מן הירושלמי ס"פ שני שעירים ביומא ה' ז' דתנא רב זכיי דפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין כשרים בזר בלילה משום דמצותן בכך ויליף לה לענין לילה מהקטרת אימורין וע"ש ובק"ע שכ' ג"כ שהמקור לדברי הרמב"ם הוא משם הרי מה דהוה מצותו בכך נשרף בלילה ג"כ וא"כ אין ראיה מזה לשאר פסהמ"ק גם לפי שיטת התוס' וגם בדבריהם יש לפקפק מכח זה. ושוב ראיתי בטורי אבן ר"ה דף ל' רצה להשיג על התוס' שסברו שם דקרבן ציבור דוחה עשה דהשלמה מכח סוגיא זאת דמנחות דקאמר צורת הקרבתם ותפס במושלם דאסור לשרפם בלילה כמו נותר וכן כל פסהמ"ק ע"ש ומלבד שדבריו תמוהים מכח מ"ש תמוה ביותר מכח דברי התוס' בעצמם ד"ה אין שורפין ביום טוב שכ' דע"כ לאו מנותר יליף להו והרגישו בעצמם בקו' וצ"ע וע"ש ועכ"פ אין ענין הך דהת"כ להך סוגיא דמנחות כלל. ואמנם הטעם שדחה הרמב"ם להת"כ י"ל משום דע"כ אין זה בנין אב גמור ולאו דכ"ע הוא דא"כ יקשה לתנא דרבה בר אבוה בפסחים דף ל"ג ובכ"מ דסובר דאפי' פסול הגוף בעי עיבור צולה משום דיליף גז"ש עון עון מנותר למה צריך להב"א ולקרא מיותר כיון דמנותר קא יליף להו ודאי בעי שריפה ביום כנותר ואפי' לר"י ביבמות דף ע"ב ור' ישמעאל בירושלמי דסובר דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה הרי הגז"ש מנותר בזמנו ילפינן וגם בלאו הכי אפשר כיון דבעי עיבור צורה הוה על כולם דין נותר בזמנו ויבואר לפנינו בעזה"י וצריך לשרפם ביום דוקא וא"כ א"צ לקרא מיותר כלל לדרוש ממנו ב"א וע"כ דאין זה מוסכם ולאו ד"ה הוא. יהיה איך שיהיה על כל פנים מדברי הרמב"ם גופא בה' פסהמ"ק מוכח להדיא דבשאר פסהמ"מ נשרפין בין ביום ובין בלילה וכמ"ש הנו"ב והשעה"מ שם. ולפ"ז נראה דלא עדיפי עצמות ששימשו נותר משאר פסהמ"ק דבעי שריפה מה"ת ואפ"ה נשרפין בלילה ה"ה עצמות ששימשו נותר דהוה שריפה דידהו רק מדרבנן ודאי דמותר לשרפם בלילה ורק ביש בהם מוח עדיין אין שורפין אותם רק ביום משום המוח שבהם שהוא נותר וצריך שריפה ביום דוקא ולזה שפיר דקדק הרמב"ם לפיכך הואיל ויש ש"ע בפסח שניתותר שורפין העצמות בכלל הנותר מבשרו היינו ביום ולא תיכף בלילה כיון דא"א להוציא המוח מהם ע"י גומרתא משום תקלה דפקע כנזכר וא"ש. ואמנם מ"מ לא נחה דעתי בזה כיון דלכאורה יש מקום לומר הואיל וגזרו על שימוש נותר ואמרינן דהוה מלתא לענין שריפה וטומאת ידים כמו נותר עצמו אפשר דה"ה לשאר דברים נתנו עליו דין נותר לגמרי בשימוש נותר וכל כי האי הו"ל להרמב"ם לפרש ולא לסתום לגמרי: