מנחת חינוך ע״ד

מהדורה: מנחת חינוך, פיוטרקוב, תרס"ב

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ טַעֲנַת בַּעַל דִּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ – שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַדַּיָּן טַעֲנַת הָאֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג א לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁבְּנֵי אָדָם יְדַבְּרוּ דִּבְרֵי שָׁוְא שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינָם, וְצִוָּה הַדַּיָּן עַל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְנִיס בְּנַפְשׁוֹ כְּזָבָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. וְכֵן בָּא בַּמְּכִילְתָּא שם שֶׁאַזְהָרָה זוֹ שֶׁל לֹא תִשָּׂא וְגוֹ', עַל זֶה נֶאֶמְרָה. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם, שֶׁהִיא אַזְהָרָה גַּם לְבַעַל הַדִּין שֶׁלֹּא יִטְעַן גַּם הוּא טַעֲנוֹתָיו לַדַּיָּן שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ, וַאֲפִלּוּ יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתָן הַדַּיָּן, וְעַל זֶה נֶאֱמַר גַּם כֵּן שם ז מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכות כג א שֶׁזֶּה הַלָּאו כּוֹלֵל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, וּמְקַבְּלוֹ, וּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר.

1 שבועות פתח ↗

מִנַּיִן לְדַיָּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״.

2 ספר החינוך פתח ↗

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בִּנְקֵבוֹת, לְפִי שֶׁאֵינָן דָּנוֹת, וּלְכָךְ אֵינָן בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל טַעֲנַת בַּעַל דִּין אֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ, מִכָּל מָקוֹם בִּכְלַל לָאו זֶה הֵן שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ טַעֲנוֹתָם לְדִין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל הַדִּין. וְכֵן מֻזְהָרוֹת לְהַרְחִיק מִכָּל שֶׁקֶר כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

1 שלא ישמע כו'. הוא בסנהדרין זיי"ן ושבועות ל"א ור"מ פכ"א מסנהדרין ומבואר בר"מ דגם מוזהר ע"ז מפסוק שמוע בין אחיכם וכ"ה בסנהדרין שם ובשבועות מפסוק מדבר שקר כו' והר"מ נקט כל הדרשות והרהמ"ח אינו מביא פסוק דשמוע וע' תוס' שבועות שם:

2 שאין דנות כו'. ולפי זה בכל הפסולים לדין ליכא לאו זה ולענ"ד דלאו זה נוהג בכל הפסולים ובנשים אם הבע"ד קבלו עליהם באופן המועיל נשים ופסולים לדון לפניהם ד"ת מצווים על לאו זה שלא לשמוע כו' עיין ח"מ סי' כ"ב. גם נראה דלאו זה הוא ענף מדינים ומוזהרי' עליו כל באי עולם אפילו ב"נ בין להר"מ בין להרמב"ן שהבאתי דבריהם בענין הדינים שמוזהרים ב"נ דזה מבי' להטות דין כמ"ש הרהמ"ח לקמן מצות לא תתאוה דב"נ מוזהר וה"נ כאן כנ"פ:

1 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

אָסוּר לְדַיָּן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ דָּבָר אֶחָד אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר דברים א טז "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם". וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ מֵאֶחָד עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר שמות כג א "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". וּבִכְלַל לָאו זֶה אַזְהָרָה לִמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע וּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע וּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. וְכֵן בַּעַל דִּין מֻזְהָר שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ דְּבָרָיו לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ. וְגַם עַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר שמות כג ז "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק":

1 סנהדרין פתח ↗

״וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּנֶגֶד מַקֵּל וּרְצוּעָה תְּהֵא זָרִיז. ״שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם״ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אַזְהָרָה לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ, וְאַזְהָרָה לְבַעַל דִּין שֶׁלֹּא יַטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ. קְרִי בֵּיהּ נָמֵי: ״שַׁמַּע בֵּין אֲחֵיכֶם״.

2 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

מי שקבל עליו קרוב ופסול ודין שבועה והפוכה. ובו ג סעיפים:מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו: הגה ולא מיקרי קבלה אא"כ קבלו לדונו אבל אם השליש בידו מעות שדנין עליו לא מקרי קבלה ריב"ש סי' שי"א אפי' קבל א' מהפסולים בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו או כג' ב"ד מומחים לדון לו: הגה וי"ח וס"ל דדוקא אם קבל קרוב או פסול בדיין אחד או בעד אחד אבל אם קבלו בתרי דאיכא תרתי לריעותא אפי' אחר גמר דין יכול לחזור בו וכן הסכמת רוב הפוסקים אבל אם קנו מידו בכל ענין לא יוכל לחזור: בין שקבל על עצמו לאבד זכיותיו ולמחול מה שהיה טוען על פיהן בין שקבל עליו שיתן כל מה שיטעון עליו חבירו בעדות זה הפסול או בדינו אם קנו מידו על זה אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שיגמור הדין: ולעיל סי' י"ב ס"ב נתבאר איזה מקרי גמר דין ולענין עדות מיד שהעידו לא יוכל לחזור בו ריב"ש סי' ת"צ ומרדכי נגמר הדין אינו יכול לחזור בו והוא שלא נודע שטעו מיהו אם הם ממונים בעיר או טובי העיר לא יוכל לחזור כי כן נוהגים דכל מה שאדם מקבל לפני ראשי העיר שלא יוכל לחזור בו תשו' מיימוני סוף שופטים ואם כופר ואומר לא קבלתי עלי לדון ואין עדים בדבר ישבע שלא קבלו עליו אפי' אם הדיין מכחישו ואמר שקבלו עליו: רבים שהמחו עליהם דיינים דלא גמירי אין בעלי דינים יכולים לעכב ר' ירוחם נ"ב ח' י"ג:

« מנחת חינוך ע״ג:א׳ מנחת חינוך ע״ה:א׳ »