מקור חולין י״ב
1 פֶּסַח וְקָדָשִׁים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר. הָכָא נָמֵי, הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר.
2 אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: רָאָה אֶחָד שֶׁשָּׁחַט, אִם רָאָהוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
3 הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּיָדַע דִּגְמִיר, לְמָה לִי רָאָה? וְאִי דְּיָדַע דְּלָא גְּמִיר, פְּשִׁיטָא!
4 וְאֶלָּא, דְּלָא יְדַע אִי גְּמִיר אִי לָא גְּמִיר, לֵימָא: רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
5 מִי לָא תַּנְיָא: הֲרֵי שֶׁמָּצָא תַּרְנְגוֹלֶת שְׁחוּטָה בַּשּׁוּק, אוֹ שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ ״צֵא שְׁחוֹט״, וְהָלַךְ וּמָצָא שָׁחוּט – חֶזְקָתוֹ שָׁחוּט.
6 אַלְמָא אָמְרִינַן: רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן. הָכָא נָמֵי לֵימָא: רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן!
7 לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּלָא גְּמִיר, וּכְגוֹן דִּשְׁחַט קַמַּן חַד סִימָן שַׁפִּיר. מַהוּ דְּתֵימָא: מִדְּהַאי שַׁפִּיר הָךְ נָמֵי שַׁפִּיר, קָא מַשְׁמַע לַן: הַאי אִתְרְמוֹיֵי אִיתְרְמִי לֵיהּ, אִידַּךְ – שֶׁמָּא שָׁהָה שֶׁמָּא דָּרַס.
8 בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף מֵרַב נַחְמָן: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״צֵא וּשְׁחוֹט״, וְהָלַךְ וּמָצָא שָׁחוּט, מַהוּ? אָמַר לוֹ: חֶזְקָתוֹ שָׁחוּט. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״צֵא וּתְרוֹם״, וְהָלַךְ וּמָצָא תָּרוּם, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֵין חֶזְקָתוֹ תָּרוּם.
9 מָה נַפְשָׁךְ, אִי חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ – אֲפִילּוּ תְּרוּמָה נָמֵי, וְאִי אֵין חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ – אֲפִילּוּ שְׁחִיטָה נָמֵי לָא.
10 אֲמַר לֵיהּ: לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא, לְעוֹלָם אֵין חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וּשְׁחִיטָה – אִי נָמֵי דִּילְמָא אִינָשׁ אַחֲרִינָא שְׁמַע וַאֲזַל שְׁחַט – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן. תְּרוּמָה – דִּילְמָא אִינָשׁ אַחֲרִינָא שְׁמַע וַאֲזַל תְּרַם, הָוֵה לֵיהּ תּוֹרֵם שֶׁלֹּא מִדַּעַת, וְהַתּוֹרֵם שֶׁלֹּא מִדַּעַת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
11 לֵימָא: רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁאָבְדוּ לוֹ גְּדָיָיו וְתַרְנְגוֹלָיו וְהָלַךְ וּמְצָאָן שְׁחוּטִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמְּצָאָן בְּאַשְׁפָּה, וְדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁמְּצָאָן בְּבַיִת.
12 מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: אָמְרִינַן רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן, וּמָר סָבַר: לָא אָמְרִינַן רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן?
13 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן, וּבְבַיִת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי, בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר, כִּי פְּלִיגִי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת: מָר סָבַר אָדָם עָשׂוּי לְהַטִּיל נִבְלָתוֹ בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת, וּמַר סָבַר אֵין אָדָם עָשׂוּי לְהַטִּיל נִבְלָתוֹ בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת.
14 אָמַר מָר, אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמְּצָאָן בְּאַשְׁפָּה. מַאי אַשְׁפָּה? אִילֵּימָא אַשְׁפָּה שֶׁבְּשׁוּק – הָא אָמְרַתְּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר! אֶלָּא לָאו פְּשִׁיטָא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת.
15 אֵימָא סֵיפָא, וְדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁמְּצָאָן בְּבַיִת. מַאי בַּיִת? אִילֵּימָא בַּיִת מַמָּשׁ – הָאָמְרַתְּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת. קַשְׁיָא דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי!
16 הָכִי קָאָמַר: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק, שֶׁאַף רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֹא נֶחְלַק עָלָיו אֶלָּא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת, אֲבָל בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק מוֹדֵי לֵיהּ, וְנִרְאִין כּוּ׳.
17 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ אֶת שְׁחִיטָתָן. ״שֶׁמָּא קִלְקְלוּ״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ״. אָמַר רָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין מוֹסְרִין לָהֶן חוּלִּין לְכַתְּחִלָּה.
18 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִים אוֹתָם, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. מַאן תְּנָא דְּלָא בָּעֵינַן כַּוָּונָה לִשְׁחִיטָה?
19 אָמַר רָבָא: רַבִּי נָתָן הִיא, דְּתָנֵי אוֹשַׁעְיָא זְעֵירָא דְּמִן חַבְרַיָּא: זָרַק סַכִּין לְנוֹעֳצָהּ בַּכּוֹתֶל, וְהָלְכָה וְשָׁחֲטָה כְּדַרְכָּהּ – רַבִּי נָתָן מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. הוּא תָּנֵי לַהּ, וְהוּא אָמַר לַהּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי נָתָן.
20 וְהָא בָּעֵינַן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא? שֶׁהָלְכָה וּבָאָה כְּדַרְכָּהּ.
21 אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן: קָטָן יֵשׁ לוֹ מַחְשָׁבָה, אוֹ אֵין לוֹ מַחְשָׁבָה?
22 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי: וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַעֲשֶׂה? מַאי שְׁנָא מַעֲשֶׂה דְּלָא קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ – דִּתְנַן: ״יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה״? מַחְשָׁבָה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לֵיהּ, דִּתְנַן: ״אֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה״!
23 דִּתְנַן: הָאַלּוֹן, וְהָרִמּוֹן, וְהָאֱגוֹז שֶׁחֲקָקוּם תִּינוֹקוֹת לָמוֹד בָּהֶן עָפָר, אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם – טְמֵאִין, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה,
פירוש מלחמת השם על חולין י״ב
1 כתוב בספר המאור א"ר יוסף בר מניומי ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה וכו' וא"ת היאך וכו' עד כי הרבה נמצא בדברי רבותינו טרפה במקום ספק טרפה: אמר הכותב אולי כן יפרש כדיותא טרפה כעין כשותא ומוריקא טרפה ודמיא כאופתא טרפה ואי חליף ואי חסיר טרפה וכל מה שנזכר בהן בתלמוד א"ו דברי הבאי הן שאם הוזכרו כן בתלמוד על דרך העברה לא במקום איסורן נאמרו אלא במקום בדיקתן כגון ראיית טרפה שהוא כאומר לראות אם היא טרפה ודאי וכן טרפתה נמי לראות אם היא טרפה אבל מי שמע אדם מורה הוראה בדיני הטרפות ואומר אית לה הכי והכי טרפה ורוצה לומר ספק טרפה א"כ לא תניא מקום ללשון נהפכת דברי אלהים חיים ועוד שרבו הנוסחאות שכתוב בהן ואע"ג דלא מפקא זיקא טרפה וכמ"ש בהל' רבינו ז"ל ולמאי דמתני מר זוטרא נמי רב נחמיה לאפלוגי עליה דרבא אתא ודבר הלמד מענינו מדלההיא לישנא מיקל ופליג ללישנא נמי מיקל ופליג וליתא הלכתא כוותיה וא"ת הרב ר' יעקב שהלכה כר' נחמיה רצונו היה לומר שאע"פ שרבא חולק עליו הלכה כמותו ואין הדבר כן דבשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דרבא מרא דתלמודא דבבל הוא וגברא גברא דסמכא ואין כאן סוגיא אליבא דר' נחמיה שראוי לדחות בה דברי רבא ואין צורך להאריך בזה שכבר פשט איסורן בכל ישראל ודבר מקובל הוא מן הגאונים וחכמי הדורות ואפי' יבא אליהו ויתיר אין שומעין לו שכבר נהגו העם כמו שאמרו בסנדל במס' יבמות ואלמלא שכבר נהגו נכון הדבר כדברי ר' שלמה דכי איכא ריעותא בדופן בדיק לה ר' נחמיה בפשורי ומ"ש בשלמא התם בעי בדיקה דהא איכא מכה בדופן תלי' ה"פ בשלמא התם יש לסמוך על בדיקתה שהרי יש מכה בדופן ותלי' ביה כיון דלא מפקא זיקא ולא גרסי' אי וליתא ברוב הספרים המוגהים הבאים מספרד וכ"כ רבינו האי גאון בתשובה תרתי אומי חדא דימינא וחדא דשמאלא כדתלינן צולי דכפלה מפרקי' לה מן צולי אי חזר מכה בטלי בדקי' לה לריאה אי לא מבצבצא כשרה אמרי' לאו ריאה הוא דסרך אלא תברא היא דסריך. זה לשון תשובת הגאון אביהן של ישראל ובעל נפש יחוש לעצמו:
2 ועוד כתב הרב אלפסי ז"ל וריאה שהעלתה צמחים כשרה וכו' עד ולא אתחזי לן הכי וכו' אבל בריאה הכל כשר: אמר הכותב תמה על עצמך א"כ למה אמרו מים זכים כשר בזה ובזה שהרי אפי' שאינם זכים כשרים בריאה והוה להו למימר מים זכים דכשרים בזה ובזה אמר רב אשי לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח וכו' אלמא עכירי או אסרוח אינם כשרים לא בזה ולא בזה וא"ת אינם כשרים בזה ובזה אבל כשרים בזה ולא בזה היה לו לומר אבל עכורי כשר בכוליא ופסול בריאה ולפי דעתי זהו שהקשו בגמ' מתחלה וכללא הוא וכו' והרי מים זכים דכשרים הכא והכא כלומר שחכמים אמרו זכים כשרים הכא והכא מכלל דאינם זכים פסולים הכא והכא וקשיא לר"י בר חנינא דאמר כל הפסול בריאה כשר בכוליא וזה מן הקושיות שתחלתן על שם דיוקן בתלמוד ולפיכך דחאה רב אשי לר"י בר חנינא ואמר אע"פ שניקב בריאה פסול וכשר בכוליא יש פסול בזה ובזה ויש כשר בריאה ופסול בכוליא כדמפרש ואזיל ואין למדין מדין נקב לשאר הטרפות לפי שאין אומרים בטרפות זו דומה לזו וכן אין אומרים שלא נפסלו מים עכורים וסרוחים אלא מוגלא שאין אומרים בטרפות זו דומה לזו ועוד יש בזה בנותן טעם שהדבר ידוע שכל מוגלא קרובה מכה שלה לרפואה יותר מן המים עכורים וסרוחים וכאן נמי אפשר שאין המים נעכרים ומסריחים כל זמן שהסמפונות שלה קיימים שהרוח נכנס לה בהן ובריאה וכיון שנעכרו או הסריחו בידוע שאין הסמפונות שלה קיימים ואין לסמוך על בדיקתה בצעי דקוניא דקים להו לרבנן שכל מים עכורים וסרוחים בידוע שאין הסמפונות קיימים והאי דליכא שורייקא חיורא מפני שאינן נראין במים עכורים או נימוחו לגמרי והיו למים ואפי' בדצילי לא מינכרי וכ"מ ממה שאמרו באתרוג סרוח אע"פ שאינו תפוח שהוא פסול והיינו נולדו בו סימני טרפה משמע דסימן טרפה הוא אפי' בריאה והכי סוגיא דשמעתתא בפ' לולב הגזול וכ"כ רבינו חננאל כדעת רבינו אלא שיש לדקדק אחר הכל ממה שאמרו למעלה בריאה שהעלתה צמתים כשרה והנך דקיימי כנדי כנדי ולא אמרו להו רבנן ולא מידי ואמאי לבדוק בעכורים וסרוחים ואיכא למימר ההיא בפלוגתא איתמר דר"י עריף ור"ל מכשר ור' ירמיה מסתפק ולא אמר להו ולא מידי ואתא רב אשי הכא ואכרע בעכורין וסרוחים טרפה ומסקנא בתרא היא ולדידי איתמר והא מים זכים דכשרים כאן וכאן כדפרישית: