מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת כ״ב:ט״ז

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות שבת כ״ב:ט״ז
16 נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּשַׁבָּת מַצִּיל מִמֶּנָּה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁבָּת לוֹ וּלְאוֹרְחָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג בְּיַיִן אוֹ יְטַפַּח בְּשֶׁמֶן שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְכֵיצַד מַצִּיל מִמֶּנָּה. מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ. וְלֹא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים מֵבִיא כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט כְּלִי אַחֵר וּמְצָרְפוֹ לָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִקְלֹט וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין אֶלָּא יַזְמִין וְאַחַר כָּךְ יִקְלֹט. וְאִם הֶעֱרִים בְּדָבָר זֶה מֻתָּר:
פירוש מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת כ״ב:ט״ז
16 נשברה לו חבית עד לידי סחיטה. פרק חבית:
17 וכיצד מציל ממנה כו' עד הרי זה מותר. פ' כל כתבי הקדש דף קי"ז:
18 טיט שעל בגדו עד שמא יכבס. פ' ר"א דתולין דף קמ"א:
19 המכסכס את הסודר וכו'. פ' ר"א דתולין: כתב הראב"ד ז"ל טעה בזה דבין סודר בין חלוק מותר וכ"פ הרב ז"ל עכ"ל: ואני אומר דברי הר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא פרק ר"א דתולין גמרא מתניתין דאין שורין חלתית דגריס מסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיה דר"נ בר יצחק בר אחתיה א"ל כי מטית לבי רב חסדא ויס"ג לבי רב ספרא עייליה כי מטו התם עייליה בעא מיניה כו' עד כי נפק א"ל מאי בעא מר מיניה א"ל מהו לכסכוסי כתונייתא בשבתא מי אמרינן לרכוכי מנא קא מיכוין ושפיר דמי או דילמא לאולודי חיורא קא מיכוין ואסיר וא"ל לרכוכי מנא קא מיכוין ושפיר דמי א"ל ותבעי ליה למר סודרא אמר ליה סודרא לא קא מיבעי לי דבעאי מיניה דרב הונא ופשטה לי לאיסורא אמר ליה ותפשוט ליה למר מסודרא א"ל התם מחזי כאולודי חיורא הכא לא מחזי כאולודי חיורא ע"כ. הנה עיניך רואות שדבריו מחוורים ולא ידעתי מה ראה הראב"ד ז"ל לחלוק על זה וגם לא ירדתי לסוף דעתו באמרו שכן פסק הרב ז"ל כי אנחנו לא מצאנוהו מפורש זה בהלכות ואם רצה לומר כן מפני שהשמיט דין הסודר יכול אני לומר אדרבה מדכתונת מותרת דוקא סודר אסור ולא הוצרך לפרש, וגם מפר"ח ז"ל אני רואה שפוסק כן ופירש דכותנייתא היא מפשתן וסודרא הוא מצמר גפן ולא מצמר אחר דא"כ היכי סליק אדעתיה למילף פשתן מצמר ולדעתי יפה פירש כי הצמר והפשתן אינן שוין בלבונן כדאסיקנא פרק אלו מגלחין דכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ: