מגדל עוז על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה 12 פרקים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה י״ב

מהדורה: מהדורת פרידברג

« מגדל עוז על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה י״א:כ״ד

1 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

שְׁכִיב מֵרַע שֶׁאָמַר בְּנִי פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי. הֲרֵי זֶה יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא יִירָשׁוּהוּ שְׁאָר הַבָּנִים. וְכֵן אִם אָמַר עַל בַּת בֵּין הַבָּנוֹת אוֹ אָח בֵּין הָאַחִין אוֹ שְׁאָר יוֹרְשִׁין דְּבָרָיו קַיָּמִין:

3 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

שְׁכִיב מֵרַע שֶׁאָמַר נְכָסַי לִפְלוֹנִי וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי. אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר רִאשׁוֹן:

7 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

נְכָסַי לִפְלוֹנִי וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי. מֵת רִאשׁוֹן קָנָה שֵׁנִי. מֵת שֵׁנִי הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל יוֹרְשֵׁי הַשֵּׁנִי. מֵת שֵׁנִי בְּחַיֵּי רִאשׁוֹן יִהְיוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי רִאשׁוֹן:

11 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

הָיָה חוֹב עַל הָרִאשׁוֹן אוֹ כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבָאוּ לְבֵית דִּין לְהִפָּרַע מִנְּכָסִים אֵלּוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹן קַיָּם אֵין בֵּית דִּין מְגַבִּין אוֹתָם מִגּוּף הַנְּכָסִים אֶלָּא מִן הַפֵּרוֹת בִּלְבַד שָׁמִין לָהֶם. מֵת הָרִאשׁוֹן וּבָא בַּעַל חוֹבוֹ וְאִשְׁתּוֹ לִגְבּוֹת מִנְּכָסִים אֵלּוּ אֵין מְגַבִּין לָהֶם כְּלוּם אֲפִלּוּ עֲשָׂאָן אַפּוֹתֵיקֵי אוֹ שֶׁיִּחֲדָן לְאִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ אֵינָן גּוֹבִין מִנְּכָסִים אֵלּוּ כְּלוּם אֶלָּא הֲרֵי הֵן שֶׁל שֵׁנִי:

12 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

שְׁכִיב מֵרַע שֶׁאָמַר לְאִשָּׁה פְּנוּיָה נְכָסַי לָךְ וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת. בַּעַל לוֹקֵחַ הוּא וְאֵין הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַבַּעַל. וְאִם אָמַר לָהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה נְכָסַי לִיךְ וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי וּמֵתָה. הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַבַּעַל. שֶׁכֵּיוָן שֶׁזָּכְתָה בַּנְּכָסִים עַל תְּנַאי זֶה כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה נִמְצָא כְּאִלּוּ אָמַר לָהּ בְּפֵרוּשׁ אַחֲרַיִךְ יִקְנֶה פְּלוֹנִי לֹא הַבַּעַל. לְפִיכָךְ אִם מָכְרָה נְכָסִים אֵלּוּ כְּשֶׁהִיא תַּחַת בַּעְלָהּ וּמֵתָה תַּחַת בַּעְלָהּ יַעַמְדוּ נְכָסִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ שֶׁאִם יוֹצִיא הַבַּעַל מִיַּד הַלּוֹקֵחַ מִפְּנֵי שֶׁמָּכְרָה כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה הֲרֵי הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַבַּעַל וְהַלּוֹקֵחַ חוֹזֵר וּמוֹצִיא מִיַּד הַשֵּׁנִי. שֶׁהֲרֵי מָכְרָה לוֹ וְאֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר רִאשׁוֹן. וְאֵין בִּשְׁלָשְׁתָּן מִי שֶׁהוֹצִיא מָמוֹן אֶלָּא הַלּוֹקֵחַ. וּלְפִיכָךְ תַּעֲמֹד בְּיָדוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר נְכָסַי לְאִמִּי וְאַחֲרֶיהָ לְיוֹרְשַׁי וְהָיְתָה לוֹ בַּת נְשׂוּאָה וּמֵתָה הַבַּת בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וּבְחַיֵּי אֵם אָבִיהָ וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הַזְּקֵנָה. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן נְכָסִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא זָכְתָה בָּהֶן הָאִשָּׁה אֶלָּא אַחַר שֶׁמֵּתָה. אֲבָל אִם הִנִּיחָה הַבַּת בֵּן אוֹ בַּת הָיוּ יוֹרְשִׁין הַנְּכָסִים. שֶׁמַּשְׁמָע יוֹרְשִׁין וַאֲפִלּוּ יוֹרְשֵׁי יוֹרְשִׁין. וְאִלּוּ אָמַר וּכְשֶׁתָּמוּת הַזְּקֵנָה הֲרֵי הֵן לְבִתִּי מֵעַכְשָׁו. הָיָה הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן אַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ:

13 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ וּלְאַחַר מוֹתוֹ. הֲרֵי הַגּוּף שֶׁל בֵּן מִזְּמַן הַשְּׁטָר וְהַפֵּרוֹת לָאָב עַד שֶׁיָּמוּת. לְפִיכָךְ הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְתוּנִין לַבֵּן. וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מֵת הָאָב וְהִנִּיחַ פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע הֲרֵי הֵן שֶׁל בֵּן. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ. הָיוּ תְּלוּשִׁין אוֹ שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר הֲרֵי הֵן שֶׁל יוֹרְשִׁין. עָבַר הָאָב וּמָכַר מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת. וּכְשֶׁיָּמוּת הָאָב מוֹצִיא הַבֵּן מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. וְאִם הָיוּ שָׁם פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין שָׁמִין אוֹתָם לַלּוֹקֵחַ וְנוֹתֵן הַבֵּן דְּמֵיהֶם. הָיוּ תְּלוּשִׁין אוֹ שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר הֲרֵי הֵן שֶׁל לוֹקֵחַ. עָבַר הַבֵּן וּמָכַר אֵין לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. מָכַר הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב וּמֵת הַבֵּן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב. כְּשֶׁיָּמוּת הָאָב קָנָה הַלּוֹקֵחַ. שֶׁאֵין לָאָב אֶלָּא פֵּרוֹת וְקִנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף:

13 בבא בתרא פתח ↗

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ – הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן; וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב.

14 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

מַתְּנַת בָּרִיא שֶׁכָּתוּב בָּהּ מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה. הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מֵרַע שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה. שֶׁמַּשְׁמַע דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה הַגּוּף מֵהַיּוֹם אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ וְאוֹכֵל פֵּרוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה:

16 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

בָּרִיא שֶׁנָּתַן מַתָּנָה וְכָתַב בַּשְּׁטָר מֵחַיִּים וּבַמָּוֶת. הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה מֵחַיִּים שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בּוֹ מֵחַיִּים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ וּבַמָּוֶת כְּמִי שֶׁאוֹמֵר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וּכְמוֹ נוֹיֵי הַשְּׁטָר הוּא זֶה:

17 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה לֹא יְקַבְּלוּ מַתָּנָה מֵאָדָם. אֶלָּא בּוֹטְחִים בַּה' בָּרוּךְ שְׁמוֹ לֹא בִּנְדִיבִים. וַהֲרֵי נֶאֱמַר משלי טו כז "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת זְכִיָּה וּמַתָּנָה בְּסַ"ד

1 שכ"מ שאמר כו'. עד אין דבריו קיימין. פ' יש נוחלין דף ק"ל משנה וגמ':

1 שכ"מ שאמר נכסי וכו' עד מספיק להן: כתב הראב"ד ז"ל כל מ"ש בכאן לא כתב וכו': ואני אומר עיקר זאת ההלכה פרק יש נוחלין והרוצה ללון בעומקה יעיין בה בשיטתנו ומ"מ מ"ש ר"מ ז"ל מקובל היה לו ויפה עשה שהלך בשיטת רבותיו נ"ע וטעמו מתוק לחכנו ואם יש יותר יפה ממנו מה טוב חלקנו:

1 נכסי לפלוני וכו' עד ולא עשה ולא כלום: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו מחוור וכו': ואני אומר עיקר הלכות אלו פ' יש נוחלין ומה שהקשה הראב"ד ז"ל למה לא הקשה ממעשה דרב ביבי בר אביי משום שהקנה לבנו יש לי לומר דקושטא עדיפא להו לאקשויי וחדא מתרתי תלת טעמי דכל דוכתא נקיט תלמודא חדא מינייהו וכ"ש האי דהכי הוא קושטא ומה שהבין מדבריו שמפרש דברי ר"י בן ברוקא שאינן בבריא הוא דבר דלא אפשר שהרי הוא תלמוד ערוך פ' יש נוחלין גמרא מתני' דהאומר איש פלוני יירשני כו' דגרסינן בעי רבא בבריא היאך כי קאמר ר"י בן ברוקא בשכ"מ אבל בבריא נמי והבן במראה ומזה תעמוד על דברי רשב"ג באותו פרק עצמו גמ' מתני' דהכותב נכסיו לבנו כו' ולא תצטרך בה לפנים ותמצא דברי ר"מ ז"ל נכונים:

2 וכן אם נתנן עד יקנה השני. פרק יש נוחלין דף קל"ה וקל"ז:

1 היה חוב על הראשון וכו' עד הן של שני. כן כתב ר"י אלפס ז"ל בהלכות פרק יש נוחלין מההיא דפ"ק דמציעא ופרק מי שהיה נשוי בשני מקומות. הא' גמרא מתני' פלוני יירשני במקום שיש בת. והב' גמרא מתני' דהכותב נכסיו לבנו כו':

1 שכ"מ שאמר לאשה פנויה וכו' עד תעמוד בידו. בכתובות פ' מי שהיה נשוי דף צ"ה:

2 מעשה באחד שאמר נכסי לאמי וכו'. עד אחר מיתת אשתו. פ' יש נוחלין דף קכ"ה:

1 הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו וכו' עד כקניין הגוף. כל אלו ההלכות אמורין בנזיקין פרק החובל דף פ"ח ובב"ב פ' יש נוחלין דף קל"ו וביבמות פ' החולץ דף ל"ו:

1 מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה עד אע"פ שא"צ. הכל פרק יש נוחלין דף קל"ה פרק מי שאחזו דף ע"ב:

1 בריא שנתן מתנה עד שטר הוא זה. פרק מי שמת דף קנ"ג:

1 הצדיקים הגמורים עד סוף הפרק ושונא מתנות יחיה. פ"ק דבתרא דף י"ג ובחולין פרק אלו טרפות דף מ"ד וכמה מקומות בתלמוד. וכתבו כאן ר"מ ז"ל כדי לחתום ההלכות האלו בענין טוב ויפה:

7 בבא בתרא פתח ↗

בָּעֵי רָבָא: בְּבָרִיא הֵיאַךְ? כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה – בִּשְׁכִיב מְרַע, דְּבַר אוֹרוֹתֵי הוּא; אֲבָל בְּבָרִיא – לָא; אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ בְּבָרִיא נָמֵי?

13 יבמות פתח ↗

וְאִידַּךְ, דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר — מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָן לַבֵּן, וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר — מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב — מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת הוּא, מָכַר הַבֵּן — אֵין לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב.

17 חולין פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה מִידֵּי, לָא שָׁקֵיל, וְכִי הֲווֹ מְזַמְּנִי לֵיהּ, לָא אָזֵיל. אָמַר: לָא קָא בָּעֵי מָר דְּאֵיחֵי? דִּכְתִיב: ״וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה״. רַבִּי זֵירָא, כִּי מְשַׁדְּרִי לֵיהּ, לָא שָׁקֵיל, כִּי הֲווֹ מַזְמְנִין לֵיהּ, אָזֵיל. אֲמַר:

« מגדל עוז על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה י״א:כ״ד